לכתוב
ולראות איך המילים העייפות
הופכות לפסים המתעקלים בקצה
או מתעקלים לגמרי
מעט אורכים,מעט יותר מדי
ובעיקר נחללים
אט אט אט
ושוב,חסר משמעות
אז לצייר
ולגלות שהינם בעצם
אותם פסים
מאורכים הרבה יותר
ופחות מעוקלים
בעלי מימד אחד
ובעיקר נאטמים
אט אט אט
ושוב,חסר כל ערך
אז לצלם
ולהבחין איך עם הזמן
זה הזיכרון שמאחורי
שכבר לא מעלה חיוך
הרי זו אני הצלמת
ואני השוכחת
אט אט אט
ושוב,רק נייר עבה יותר
אז לחשוב
ולחשוב איך המחשבות
רק חוזרות על עצמן
מתסכלות יותר
ומכאיבות יותר מדי
ובעיקר נרדדות
אט אט אט
ושוב,הו,שוב
אז לצעוק
ולראות אותך מבעד לדמעות
מחייך את החיוך שלך
עם החיבוק שלך
ששמור רק לי
ובעיקר מכיל
אט אט אט
ולעולם לא שוב
תגובות