אספנו את השירים
הכנסנו אותם למגירות
ברקע שמענו קולות של זרים
לא ידענו על מה הם מדברים
לא הבנו את המילים
לא הרגשנו את הצלילים
בעולם מהיר, הכל עובר לאט
ושנינו שוב מרגישים
שאנחנו מחמיצים משהו
יש רגעים בהם אנחנו מקשיבים
לתקתוק השעון
מצפים שהוא ייכבה
יאפשר לנו להמשיך
בלי לדעת, מה היום, מה השעה
שלא נצטרך לספור
כמה נותר לנו
השירים במגירות
האם את זוכרת, מה רצינו לומר
האם את זוכרת, למי כתבת אותם
מנסים להפסיק
הסיפור נמשך מעצמו
מנסים לצאת מהמסגרת
אבל כל יום מוסיפים שורה
חיים על נייר
מקוויים שהם יצא לאור
האם את זוכרת, את היום
בו הבנת שהחלום לעולם לא יתגשם
את היום בו גילית, שאין לך מקום
כל מה שיכולנו לעשות
זה לספר את הסיפור של אחרים
תמיד יש מי שיגשים את החלום שלך
תמיד יהיה לך חלום, שישאיר אחריו
רק שברי זכוכית, שידממו בתוך גופך
איך המציאות תיראה אחריו?
אוספים את השירים
נותנים לשורות, להיכתב בעצמם
מחפשים פנים מאחורי כל מילה
שומעים את המילים, לא מבינים שום דבר
בלילות, שהכל חשוך
אפשר לראות את עצמנו, מחפשים מקום להיות
שום שיר לא ילווה אותנו, שום שיר לא יביא איתו זיכרון
והחלומות, יישארו דוממים
האם את זוכרת
איך חלמנו פעם, את החלומות הגדולים שלנו
עם הזמן הבנו, שאין לנו שליטה
אוספים את השירים
הם כל מה שנותרו מאיתנו
זרים יבקשו לספר אותנו
יתעקשו עלינו,
לעולם לא נמצא קווים מקבילים
ואצלנו, השירים יישארו במגירה
איך את מרגישה, שאחרים מגשימים את החלום שלך
