הציפיות הרסו משהו
שהיה אמור להחזיק אותנו
הזמן שעבר
קיצו היה קרוב
עכשיו זה תורנו לסגת
את זורקת את הבגדים
ואני נשאר חשוף
ברקע מוזיקה ים תיכונית מתנגנת
והרוח, כמו מעיפה את התשובות
מעל לראשנו
אפשר לקרוא לזה אהבה
עכשיו, בנסיעה ארוכה
אני שוב חוזר לבד
על המסך, מרצדות התמונות
מחפש אותנו
האכזבה השאירה, כתם גדול
ובחורף, שהכול מתקרר
משהו בינינו נסחף
אל מקום לא טוב
שהשעון הראה את הזמן
אנחנו היינו בסיבוב השני
על השולחן, נשארו כמה חשבונות לשלם
מכתבים לענות
והפנים מתחלפות בבת אחת
כמו בהצגה
אני הייתי בטוח שנגמרו לנו הסיבות
כל התירוצים, נשמעו דומים
היינו רק צריכים להחליף את הסצינות
בערב, שרק שנינו ביחד
אפשר לקרוא לזה אהבה
גם שהציפייה הרסה את זה
גם שלא היינו לבד
היו איתנו זיכרונות
ואני הפסקתי לדבר
אחר כך הפסקתי להביט
את הפסקת לשאול שאלות
אז לא היה לנו יותר תכלית במקום
בורחים לאט אל השוליים
מביטים החוצה
מקווים שזה ימשיך
ושהפנים לא ייפסקו עד סוף הדרך
האכזבה, לא נתנה לנו סיכוי
היא רק הטילה את הקוביות לכיוון שלנו
ואנחנו לא ידענו
מה המספר המנצח
ובבוקר, שחזרתי אלייך
עמוק בתוך עצמי, יצאתי
עד לנקודה מסוימת, לא יכולתי להפסיק
להביט בך
אפשר לקרוא לזה אהבה
את יכולה לקרוא לזה משהו אחר
בסוף הציפייה תהרוס את זה
או שתשאיר אותנו, מחכים שזה יקרה
