גם אני רוצה לתת לכינורות לנגן
ואז לכבות את הטלוויזיה
אולי שום דבר
לא יקרה
לפעמים אני בא אלייך
מחכה שתבקשי
ממני לאהוב אותך
תתנחמי בי, תתנחמי בי עכשיו
כול הדברים הרעים
כתובים בצד אחד של הדף
אני מביט עליהם
כמו יודע, ששום דבר לא יימחק
שאטרוק את הדלת מאחוריי
אני אשכח את המחנק
אבוא ליד ביתך
אביט באורות המהבהבים
מזיכרונות וכאבים
לא הצלחתי לאסוף דבר
גם אני רוצה, להניח את היד במקום הנכון
שלא תרעד, שלא תעלם פתאום
אולי אדליק רדיו אשמע
לאן עפות הציפורים בסוף היום
מחכה, שתבואי
תזמיני אותי לרקוד
מול האנשים, שלא יכלו להאמין בסוף טוב
זוכר ידיים, זוכר פנים
חיוך שלא ידעתי לקחת
על הקירות נשארו תמונות בשחור ולבן
מזח, מסביב סירות
עמדנו שם בודדים
חיכינו שהחיים יתחילו, או שאנחנו נתחיל לרוץ
מאלף סיבות, לא נותרה לי אחת, אמיתית
לפעמים, הייתי מחכה
שתבקשי ממני להתאהב בך
ואז, הייתי מוחק את הרע, ומשאיר מקום ריק לשאר
בשניות יכול, לאבד את הזמן
להביט בך דרך חלון ראווה
שהוא נשבר, הזכוכיות עפות לכול עבר
סימנים של דם, פנים עצובות
אני מכבה את הרדיו
אולי שום דבר רע, לא יקרה בעצם
גם אני רוצה, להשאיר את האור מכובה במסדרון
לתת לרגע לשקוע
ולא לחזור אליו לבד
לפעמים מביט בך, כאילו יש זה הזמן האבוד
מחכה שתאמרי לי
תאהב אותי
אז אדע, שאין לי ממה לבקש להינצל
בסוף זה תמיד מגיע, בסוף זה תמיד משתחרר
