כמה קשה לבן אדם
לעמוד מול החיים
ולהודות לקדוש ברוך הוא
על מה שנתן לו
גם על הדברים הקשים
על החוויות הלא נעימות
על קשיים מסוימים
על דמעות שזולגות
על מציאות שלפעמים קשה לקבל
וגם שוכח האדם
להודות
על שקם בבוקר ונשמתו באפו
על שקם על רגליו
יכול לראות ללכת ולדבר
על שיכול לעבוד במלוא המרץ
ולרב נאלץ לפגוש באנשים צרי עין
שלא יודעים לפרגן
שלא יודעים להעריך אותו
על מי שהוא,על עבודתו המסורה
כמה קשה לאדם
להבין שכל דקה היא חשובה
ושכל יום הוא מתנה
כי אף אחד לא הבטיח לו דבר
בטח לא גן של שושנים
ולא לנוח על זרי דפנה.
וכל זה מהדהד לי בראש
כי גם אני לעיתים
שוכחת
שלחיות זו זכות גדולה
אבל משתדלת לומר כל בוקר
את תפילת מודה אני לפניך....
ולהרים ראשי לשמיים
ולומר לקדוש ברוך הוא-
תודה על מה שנתת לי
לטוב ולרע
ונשימה ארוכה ארוכה
שכל זה לא ייגמר
ברך אותי אלוקים
כמו שעשית עד כה.
