לימור דיין
-
בת 28נושמת קריאה וכתיבה
מאמינה באמונה ובכוחן של המילים לסלול את הדרך לנבכי הנפש
אישיות ספרותית מועדפת - פרופ' אורציון ברתנא
בעלת תואר ראשון בחינוך ומתמטיקה
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] תודה לכל המגיבים שהלכו עימי לטייל בשדות העצמי שלי ואפילו חזרו עם תנובה ותובנה ובאשר ללוגן לוגן שלום לך . לרוב נהנית לקרוא הארות והערות אלא שהפעם ..... אבולוצית הספרות מעידה שהרבה פעמים דווקא הכאוס הוא נסיון לזעוק לסדר משל הספר : הדבר / אלבר קאמי ולפעמים הלפעמים הוא .... תמיד שבוע מבורך לטוב [ליצירה]
- [ליצירה] איפה הם הימים ההם ? סיפור נוגע עם טון אישי וקולקטיבי השופך אור ומעט ביקורת הכרחית על אובדן התום איפה השירים השובבים והימים שאנשים אהבו לעזור זה לזה גם בחינם ? געגעועים לערכים ותרבות אהבתי עד מאוד הכתיבה והרעיון העומד במרכזה שווה לקרוא פעמיים לימור [ליצירה]
- [ליצירה] הלב הלב הוא המתווה את העולם הפנימי והחיצוני שבך ומסביבך וקובע את עונת השנה מראה השמיים ותנועת הכוכב קצר ומשובח [ליצירה]
- [ליצירה] אחת ויחידה ידיעה ודאית מתחילה ברגע שבו הלב מרגיש שהדבר נכון והלב מרגיש שהיא האחת וזה הדבר הנכון ביותר שיר ודאי על אהבה ודאית אהבתי לשוטטט בין המילים כתיבה נוגעת ואישית שנה טובה לימור [ליצירה]
- [ליצירה] גם לי היה אחד גם לי היה אחד יחיד ומיוחד לא היה לו סולם אך לב עד השמיים כן גם לי היה אחד ורק מי שחווה יכול להבין את הצורך לזכור ולנצור ואת עשית זאת ברגישות מופלאה שהזכירה גם לי תודה [ליצירה]
- [ליצירה] הכתיבה הזאת היא טלית שכולה תכלת ..... גם הטלית היא נגועה קצת בבזלת ונסתר בה התכלת יופי של רגשות חבוטים בקדושה כיוצרת חדשה באתר אהבתי להתארח במילותיך לימור [ליצירה]
- [ליצירה] זה הקטן גדול יהיה ובכל זאת הם הקרקע עליה חיים. כוחם של גרירים להתוות לקרקע חולית בסיס החיים ............................. כוחו של קטן להתוות מערכת גדולה ............... כמה יפה וחשובה הכתיבה שנה טובה [ליצירה]
- [ליצירה] שמן עין כמה יםה ומרגש הביטוי הזה אכן נטעם אף לי כסעודה של משיח טוב שמן טוב יפה הכתיבה [ליצירה]
- [ליצירה] ניצוץ קסום ניצוץ שירך אחשה עופפתי ויהיה לי למזכרת קסומה ונפלאה . יופי של כתיבתה קולחת ונוגעת . תודה [ליצירה]
- [ליצירה] להקשיב לשקט גיבוב של צבעים שניסתה לצייר נשפכים על הדף, מחוסרי הבעה של אי השקט המתרוצץ לה בבטן. משהו היה חסר. התהלכה בחדר מקצה לקצה, לפלאפון ומשם לשולחן, הערפול גואה, מתעצם והולך כמו סופת רעמים, חסר, משהו היה חסר בה והיא לא הצליחה להתעלם. מילים מתערבבות לה במוח והצריחות מחרישות את האוזניים, רוצה שקט, די כבר, ש-קט!! כיבתה את האור. בעיניים עצומות התיישבה על הרצפה הקרה, מקשיבה ללב שלה פועם. חייבים לצאת מפה. אם משהו חסר, אז אולי כדי שנמצא אותו? בחנתי את הכתיבה כמה פעמים ונדהמתי מהיופי שביכולתך לקחת סיפור ולדחוס בו בשלמות סערת רגשות בדידות קיומית ותחושת חוסר משמעות שגובלת בכאוס במארז מושלם של כתיבה ובכול זאת החיים .... מתנה למתבוננים (מילותיו של ידידי לעט רון אביטל) עיקר היופי טמון בכך שהפתרון והבעיה שוכנים בממלכתך תחת אותה יצירה ואימתי לא ינבלו החלומות אלא יפרחו במלוא ההדר? כשאדם בתוך עצמו הוא גר ולמה התכוונה המשוררת ? ביקשה היא בסך הכול שקט !!! מה נהדר כוחו של שקט מה נאדר שקט שהוא כוח שתי אוזנים לשמיעה פה אחד להגיה אפילו הגוף אומר דברי פחות עשי יותר (מתוך שירי מקשיבה לשקט - מומלץ !!!) כי ברגע שישנה מודעות להקשיב אל הפנים והחוץ לזהות בהם את האני ומה נכון עבורי לצעוד על הדרך שלי מכוח של תקווה ואמונה ולהגשים את כול החלומות בלי מעצורים ובלי נבילות תהיי שנתך פורחת בגאון תני לשקט להכתיב עבורך את הטון ואז תראי איך החדלון נס במהרה מהחלון ומפנה מקום להגשמת כול חלום שלך לעט ובכול עת לימור דיין [ליצירה]
