בס"ד
בני אדם:
יום אחד אתה מבין שההורים שלך הם בני אדם
זה קורה בטיול בהודו או בגולן או בלונה פארק השכונתי
או ברביצה חסרת מעש
מול מסך דולק של איזה תוכנית משמימה
לפעמים באיזה ארוחת בוקר שגרתית
ולפעמים באיזה טקס משפחתי דביק
אתה מסתכל אליהם נזכר במראה שלהם בתגובות שלהם
בדברים שקרו לך דרכים שהם הגיבו ואתה מבין פתאום
פתאום אתה מתבגר בבת אחת בלי שום הודעה מקודמת בלי הזמנה
אתה פשוט נימצא שם וזהו
כל הכעס שהיה לך בלב
כל התסכולים דברים שנאמרו או שלא דברים שרצית ולא
תגובות שלך במסיבת סידור
בכתה א' שלא הצלחת לפתוח את הפה מול כולם כי פחדת כל כך פחדת
מאיך תיראה מול ההורים שלך
ומה יחשבו אליך ואם אבא שלך יחייך בביטול או לא
וזיכרון טוב על מסיבת יום הולדת ואימא "שאוהבת אותך הכי בעלום"
כל הזיכרונות האלו שהפכו את החיים שלך למה שהם עכשיו
הם נוצרו בידי אנשים
וגם השאיפות האלו שתהיה רופא גדול או רב גדול או משהו גדול
גם הם נוצרו בידי אנשים ואנשים אחרי הכול הם אנשים אם טעיות משלהם
והצלחות שלהם ודברים נכונים ודברים שלא
ונפילות והצלחות ושימחה וקצת עצב אבל אתה נישבע לעצמך
"שלא תיתן לזה להפיל את עצמך"
כי בסה"כ זה החיים שלך ומותר לך לנסות ולהרגיש שאש זה באמת שורף
ושהחיים הם גדולים וסולחים ולפעמים לא ואתה מרגיש את זה על בשרך
ביום הזה אתה משתרר מכבלים מסוימים
לפעמים בכוח לפעמים לא
קוראים לזה התגרות והתבגרות וטיפש עשרה
אבל זה החיים שלך וטוב שאתה מבין את זה
אפילו יש על זה שיר
"משהו ניגמר ילד משהו מתחיל נער"
יום אחד אתה מבין שהרב שלך הוא בן אדם
אם רצונות ושאיפות והתמודדויות ויצרים
וכשהוא מדבר אליך הוא לפעמים מדבר אל עצמו
וזה נכון שהוא עשה כיברת דרך ענקית והא הבין את סגולת עם ישראל בארצו בדרך
היותר אלוקית
והמחשבה היותר פנימית
אבל כן לפעמים גם הוא קצת עצוב או קצת מרגיש לבד
וגם הוא קצת חוטף עצבים על הילד או על האישה
כי זה קצת מעיק אחרי יום שלם שהתיישבו לו על הוריד בערך מניין אנשים
עם סיבוכים והתפתלויות ושאלות על מהות הצבא בארץ המתחדשת
או האם האישה של חיי צריכה להציב את האידיאל של עם ישראל כשהיא שוטפת כלים
או שזה מספיק בסדר רק שהיא חושבת על מעלת הארץ המובטחת
כשהיא עוברת בשביל בדרך למכולת השכונתית
אז גם לרב מתחשק לפעמים לצרוח ולברוח למקום שלא יציקו לו
וחלילה באמת חלילה מלפגוע בכבודו כי באמת הוא הגיע למקום גבוה ובאמת השיג השגות
ונימצא במקום גבוה מבחינת התמודדויות והלוואי והיו לך כאלה מהסוג שיש לו
אבל יש לו
ביום הזה אתה מבין שלא תפסיק ללכת כי החיים זה מסלול בלתי נגמר
והתשובות נמצאות בך הרב רק עוזר לך לחשוף את זה בעצמך
ואתה חלק מעם שהולך כולו מי בראש מי במאסף אבל הולך כולו כבר אלפי שנים
וימשיך ללכת
גם אחרי בוא הגואל
(כן אפילו בזמן בית המקדש אנשים חטאו עובדה שאין לנו אותו עכשיו)
יום אחד וזה יום חשוב ממש
אפשר אולי לומר ה יום יום גורלי מאין כמהו
אתה מבין שגם אתה בן אדם
זה היום שחייך משתנים
אתה בן אדם אם צרכים ושאיפות משלו
בן אדם שמושפע מאוד מהסביבה שלו ולפעמים שוכח מהו באמת
מרוב כל השקרים והבלבול והרצון להיות ולהיות ברצון
והשאיפות לעתיד והנשיפות של העשן
והעצב והכעס והבלבול והשמחה והרוגע והאהבה והיצרים
ממש בן אדם אם כל הדברים האלו
שלפעמים נופל ולפעמים מצליח ולפעמים בוכה ולפעמים שמח
קצת פוחד והרבה בורח
(ואלוקים שאתה מחפש נימצא בך בבחירות שלך בהצלחה שלך בנפילה שלך
ולפעמים הוא נעלם לך בהעלם הנורא)
וביום הזה ביום הנפלא הזה אתה פתאום מתחיל להבין
מי זה אתה
ומי זה הדמות שיושבת בתוכך הדמות המזויפת שצריכה וצריכה
להספיק ולהיות ולהותיר רושם ולשחק לפי התפקיד של כולם
ולריקוד לפי הניגון של החליל שלהם
וביום הזה היום הבאמת מאושר הזה
שזכית להגיע אליו ולצאת מהבלבולים או לפחות להבין שאלו בלבולים
ולדעת להיזהר מהם ולגלות את עצמך ולשאוף את השאיפות הנכונות
וללכת לכוונים הנכונים
להתמודד אם הפחד כי אתה מבין שהוא בתוכך
לא לבכות על העבר כי הוא לימד אותך את השיעור הכי חשוב בחיים
שלא כולם זוכים ללימוד
ולצעוד באמת לצעוד לעבר המטרות בחיים
אז ביום הזה:
ביום הזה תגלה בעצמך מקום לשותפה
כי כשאתה מנגן את הניגון האמיתי של החיים
אז יש מקום לניגון שישלים אותו אתה לא מפחד לאבד את היחידות
כי כבר לא יכולים לקחת את זה ממך
ואתה לא מפחד לאבד את השליטה כי יש מקום יותר חשוב ממנה
ומה שבאמת תירצה אתה תגיע אליו לאט או מהר אבל זה כאלו אתה כבר שם
ויש מקום לדרך כי לפעמים היא יותר חשובה מהמטרה
ואתה לא פוחד ליפול כי אתה אנושי ואתה כנראה תיפול אבל זה בסדר
אתה בן אדם ומותר כל עוד אתה יודע שאתה תעמוד ותמשיך למרות הכול
ותודה לה' יתברך שהביא אותי למקום הזה ולמסקנות האלו
