אני זוכר אותנו
יושבים ומקשיבים לפסנתרן
חייכת אלי
וברקע רקדו כמה זוגות
יכולנו לראות את עצמנו
בתוך בתמונה
כמו צופים מן הצד
אהבתי אותך יותר מכול
מה שאפשר לתת
ידעתי שכל מילה
עלולה לגרום לך לבכות
את ידעת שכל מילה שלך
תגביר בי את החרדה
המלצר מזג לנו מן היין
את הערב הזה, נוכל לסגור או לפתוח כול רגע
עד שנרגיש שלמים
כול הנחה שעשינו, אנחנו משלמים עכשיו שנית
והפסנתרן מנגן
כאילו רק לנו
והשאר דמויות שנעות
למלא תפאורה חסרה
תמיד יש משהו חסר, משהו שאנחנו רוצים
ולא יכול להתקיים
אני קם, מצפה שתקומי אחריי
ושנינו נעים בתנועה אחת
כמו גוף אחד
מעולם לא הצלחתי לכתוב לך את השיר האהבה
שאת כול כך רוצה
מעולם לא הצלחת להתחמק
מהכאב הזה
שאני לא מוכן עליו לוותר
והשקט, והפסנתר
כאילו רק שנינו בעולם
כול השאר זה משהו זמני, שיתכלה
אני אוהב אותך גם בלי כל זה
וגם הרבה אחרי
הזמן יחלוף, ואנחנו עוד ננוע
כמו מתוך בקשה, כמו מתוך רחמים
מרגיש אותך בחובי
יש זמן להכול אני אומר
ומוותר על פירושים
את מחייכת אלי
אין דמיון יותר טוב מזה עכשיו
מרגיש את זה לאט
כמו זרימה, שלא משנה כיוון
הפסנתרן הלך
שנינו נשארנו בחושך
אחרונים לאהוב
אחרונים לחפש את התקוות
תגובות