אני יוצאת היום לעולם,

כאילו נולדת מחדש,

ואתה איתי,

נושם איתי ברוגע,

עולה ויורד עולה ויורד -בדיוק כמותי.

השמש מסנוורת אותי פתאום,

והעיניים טיפה נשרפות,

קצת מצטמצמות,

והשפתיים מתייבשות,

והחיוך שלי פתאום מבריק בנוזל שקוף.

אתה צוחק איך שאני מגיבה,

מוזר, איך זה שהדמעה אצלך.

ואז הלילה יורד עלינו,

ואיתו מגיע מן שקט עוטף שכזה,

והרוגע מלטף את פנינו,

אני עוצמת את העיניים,

מחייכת אליך , טיפה צוחקת.

מוזר,

איך זה שפתאום אתה הוא זה שנרדם.