בס"ד
אחד מסיפורי הארנב הכחול.
הפגישה עם הפיל.
לילה אפל אחד, התעורר הארנב הכחול (זונדל') משנתו.
מבחוץ נשמעו הקולות הרגילים של היער האפל בשעת הלילה, זאבים מייללים, צבועים נהנים מארוחת לילה, ינשופים הומים, העצים נוחרים בקולי קולות. אבל הוא היה רגיל לכך, קול אחר העיר אותו.
קול פסיעות רמות, המתקרבות בצעדים מדודים לכיוון ביתו של מיודעינו.
הארנב ניסה לחשוב אם הזמין מישהו לתה בשעת לילה, או שהוא חייב למישהו כסף באופן דחוף, אבל שום דבר לא הבליח בראשו הריק.
לפתע שקט.
הארנב נבהל. שקט?! שקט בלילה?! מי שמע כדבר הזה?!
שום זאבים, שום צבועים או ינשופים, אפילו העצים הפסיקו לנחור.
ארנבינו נכנס להיסטריה, והתחיל ללעוס בשיניו את הגזרים שהיו תלויים מהתקרה לייבוש. לאחר שסיים איתם פנה למיטתו להתחיל ללעוס גם אותה. (היא הייתה כתומה)
בגלל רעשי הלעיסות, והפאניקה שבו היה שרוי ארנבינו, הוא לא שמע את הדפיקות בדלת.
לאורח המסתורי מאחורי הדלת, נמאס לחכות והוא פרץ פנימה בלי לחכות לתשובה.
האורח היה לא פחות מיוסל'. השועל מהמערה שממול. שועל אלרגי לארנבים, כמובן.
יוסל' שראה באיזה מצב נתון חברו הארנב, נחלץ לעזרתו וטלטל אותו בעוז, שפך עליו מיץ גזר, ולבסוף הכניס לו מכת קארטה ישר באוזן השמאלית.
זה הוציא את הארנב מההיסטריה שבו היה שרוי. "אאוה!" פלט בכאב " לא היית חייב להרביץ לי כ"כ חזק, הייתי יוצא מזה בסופו של דבר..."
"בטוחני שכך הדבר, לאחר שהיית מכרסם את חצי כתלי ביתך, ואת כל מאגרי הגזרים שלך לשנים הבאות".
"תרצה תה?" שאל זונדל' לאחר ניסיון כושל להבין את דבריו של חברו. זונדל' כאמור לא היה איטלגנט באופן מיוחד, ואף רחוק מכך. שנות לימודיו הסתכמו בחצי שנה בגן חובה לארנבים בקוטב הדרומי.
ומכיוון ששם מדברים הארנבים בניב שונה משפתו של זונדל', הוא העביר את ימיו בגן הנ"ל בלהרביץ לארנבים אחרים, ולהציק לארנבות ארוכות אזניים.
(ארנבינו תמיד אמר שהבית ספר של החיים לימד אותו הכי טוב. כנראה היו שם מורים גרועים, ענו חורשי רעתו של גיבור סיפורינו, אפילו תעודת בגרות הם לא סיפקו שם, בבית ספר של החיים)
"בחפץ לב." ענה השועל. "שתי כפות סוכר חום, אורגני. תודה."
זונדל' הנהן בראשו, והכין מיד שתי כוסות קפה טורקי חזק, תוצרת פלטינום *פרסומת סמויה*.
כשהניח את שתי כוסות הקפה על השולחן, ורצה להתחיל ללגום ממנו, נשמעה שוב דפיקה על הדלת.
ארנבינו הניח בזהירות את הכוס שממנה התכוון ללגום, ונכנס שנית להיסטריה.
יוסל' הביט ברחמים בארנב המכרסם את אוזניו, והלך לפתוח את הדלת.
קול שפריחיץ נוראי נשמע מהכניסה, כשהאורח מחץ' את יוסל' האומלל. הארנב שראה את חברו מחוץ לרצפה, נכנס להלם וקפא במקום.
"טוווווווווו!!!! האם פה זה הבית של ההוא עם הצבע המוזר?" נשמע קול דקיק מהדלת.
"צא החוצה!" המשיך הקול הדקיק לצווח.
בלית ברירה הארנב, שלא רצה לגמור כמו חברו, דידה החוצה והסתכל למעלה. ועוד למעלה. ועוד יותר למעלה. ואי שם ליד הכוכבים, ראה ראש ענקי שממנו היטלטל צינור ארוך ואפור.
" אתה בעל הבית?" שאל הצינור.
"כ...כ...כ...כן" אמר בקול מהוסס.
" אתה מגמגם?" שאל הקול בסקרנות.
" לא." ענה בהחלטיות.
"אה, יופי. אז ככה. אני בורטון הפיל, באתי לעצור אותך בשם החוק". אמר הקול בעודו מנפנף בפיסת נייר מצהיבה.
"אה? על מה?" שאל בטמטום.
"חניה בלתי חוקית במדבר, שינוי זהות, שינוי צבע, התחזות, תקיפה של שוטר במילוי תפקידו..." קרא בורטון בקול משועמם.
"מה?! מתי זה קרה כל הדברים האלה?!"
"אוה, זו ירושה של סבא שלך. זה קרה בערך לפני" הוא עיין בדף המצהיב בשיעמום "54 שנים?"
הארנב נזכר בארנבסבא (על משקל מומין-סבא), שיכור עם שיני זהב, שלא פספס שום הזדמנות לספר לנכדיו הרבים מספור על מעלליו נגד החוק, כשהם מסתתרים בבונקר, בלילה קר ואפל בפחד מהמאפיה הזימבבואית.
בהחלט לא זיכרון נעים.
"אבל, לפי החוק אי אפשר להוריש חובות! " ענה בטענה. "וחוצמיזה, אני לא הנכד היחיד!"
"אפשר ועוד איך שאפשר להוריש חובות. כשהמשטרה חסרה במזומנים היא מסוגלת להפוך את החוק על פיו! ואתה הנכד היחיד שהצלחנו לאתר..." סיים הפיל במלמול.
"אבל זה לא הוגן!!!!" רקע ברגליו ונדנד את אזניו. "אתם מרושעים! גועליים! תפוזים ירוקים!!!!!!"
הפיל קפא. הוא רגיל לגידופים בעבודתו בתור אחראי על ארכיון המשטרה, אבל העלבון האחרון שיתק אותו.
מעולם, מעולם אף אחד, ושום אדם או חיה קרא לו תפוז ירוק.
הוא לא יכול לעבור על זה בשתיקה. בורטון נשם עמוק ו-
הכבאים הצליחו לחלץ את רוב הנעדרים מההריסות, אחרי שעות ארוכות ומייגעות של חיפושים ללא הפסקה.
בחדשות דיווחו על רעידת אדמה פתאומית, שהסיסמולוגים (אנשים שתפקידם הוא חקר תנודות האדמה- בורים!) לא חזו.
משרד האוצר האשים את משרד איכות הסביבה, וזה יצר משבר פוליטי. הממשלה התמוטטה והושלט משטר צבאי, מלחמת עולם כוללת פרצה, מעצמות נפלו והוחלפו, ובעקבות שימוש יתר בנשק חם, כדור הארץ נמס לאיטו וכולם עברו למושבות על הירח ומאדים.
והכל בגלל ארנב קטן
תגובות