בס"ד
"אמא, יצאתי!" קראה אטוואל מהאורווה שמאחורי הבית.
השעה הייתה בקושי שש בבוקר, ואמה מלמלה משהו מתוך שינה.
אטוואל עלתה על גב סוסתה, לילה, מדרבנת אותה לעבר האחו.
בהתחלה בשעטה קלה ולאחריה דהירה נהדרת, פרועה, מטורפת, במורד הגבעה.
היא נשענה לפנים, מתמסרת לזרימת שריריה של לילה, לקולן הקצבי של הפרסות הבוטשות באדמה הלחה מהטל.
הרוח הכתה בפניה, שולחת את צמתה השחורה הרחק מאחוריה.
לרגע קט, עזבה את המושכות, הרימה ידיה לצדדים, וצרחה באושר מטורף.
כשהן הגיעו לאחו, ירדה אטוואל מהאוכף בקפיצה, חלצה את סנדליה בשתי בעיטות קלות, והחלה לרקוד ולקפוץ כמשוגעת.
אחרי כמה דקות של ריצה פרועה מסביב לעצים הבודדים שהיו באחו, היא התמוטטה, מתנשפת, על הדשא הלח. מביטה בעיניים נוצצות על סוסתה השחורה שאכלה בשלווה את העשבים.
היא התקרבה בזחילה שקטה לעבר הסוסה, מנסה להפתיע אותה.
אך לרוע המזל רגלה נתקעה בתוך קופסת שימורים ריקה.
"איייי!!!!!" צעקה בכאב וקיפצצה על רגל אחת.
הסוסה הרימה את ראשה בבהלה, אוזניה מזדקרות, מנסות לאתר את מקור הסכנה. כשראתה שזו רק אטוואל, נרגעה והמשיכה ללחך את העשב כאילו כלום לא קרה.
אטוואל סיננה כמה קללות, והביטה בכעס על הסוסה השלווה.
היא הרימה את קופסת השימורים ורצתה לזרוק אותה על הסוסה הבוגדנית שלא השתתפה בכאבה המר.
אולם, מתוך הקופסה יצא ארנב כחול קטן.
אטוואל מצמצה בהפתעה כשהארנב פלט כחכוח גרון קל.
"שלום, גברתי הנאווה, הנני הארנב הכחול שגר בקופסת הפח הלזו, ועלי להודיעך שעברת על הסגת גבול בלתי הולמת לחלוטין לעלמה צעירה שכמותך".
אטוואל מצמצה שוב, היא לא הבינה מה הארנב אומר. הארנב אמנם דיבר עברית, אבל המבטא היה נורא.
"טוב, נו" פלט הארנב במבטא צברי מובהק "בקיצור, מה המשאלה שלך. ומהר בבקשה, אני עסוק."
אטוואל מצמצה שוב, ושוב. הארנב הביט בה בעיניו הגדולות והצהובות מחכה למוצא פיה.
היא הביטה בו. הוא הביט בה.
"אולי נגמור כבר עם מלחמת המבטים הזאת?" שאל בנימוס הארנב.
"אה..." הצליחה אטוואל לפלוט. "אה..."
"אני מבין." אמר הארנב באנחה קלה. "אולי פשוט תגידי 'כן' על מה שאני אומר לך, ונגמור את העסק הזה לפני ארוחת הערב?"
אטוואל אספה את עשתונותיה מהדשא, נשמה נשימה עמוקה, וצרחה.
"אני בסדר עכשיו" אמרה אטוואל אחרי הצרחה הארוכה שנמשכה 2 דקות תמימות.
"אני מאד שמח". אמר הארנב בעוקצנות. "המשאלות?"
"כן" אמרה אטוואל במהירות " אני רוצה לעוף כמו ציפור בשמים!"
הארנב פלט צחקוק חנוק, ומחה דמעות צחוק מזווית עינו.
"סתם עבדתי עלייך!!!!!!!!! אני לא ארנב כחול!!!!!! אני אופוסום כחול!!!!!! אני בכלל לא מקיים משאלות!!!!" הארנב, שעכשיו התגלה שהוא בכלל אופוסום, התרחק בקפיצות מהירות, צחקוקיו הרמים נשמעים למרחוק.
אטוואל ניערה את ראשה והחליטה שזה היה רק חלום. הזיה.
"כן, אני בטח חולה בראש" אמרה בשלווה החלטית וליטפה את אפה של הסוסה.
הסוסה בטשה בטחב בהסכמה, וצנפה בקול שקט.
השמש זרחה במזרח, (תתפלאו! היא לא זרחה במערב!) וליטפה בקרניה הראשונות את לחייה של אטוואל, כאמא אוהבת. מנחמת אותה על אי- השפיות הרגעי שחוותה.
"זה קורה לכולם" לחששה הרוח, מנענעת את העשב והעלים.
"זה קורה לכולם." הנהנה אטוואל בהסכמה. "זה קורה לכולם"
