בעיה והיפוכה
'אוף! כמה כבר אפשר לסבול אותם? הם מתייחסים אליי כאילו שאני אשם בכל הבעיות שתוקפות אותי! בנדודיי השינה בלילה, ברוגז והעצבים שביום. ואני - כבר ממש לא יכול לסבול אותם! לסבול את כל היחס הזה מהם אלי! שירדו ממני כבר! אני לא עשיתי להם כלום! וגם לא חושב לעשות להם... בינתיים!!!' כך חשב לעצמו ארי, נער כבן שש עשרה, אשר לא הבין מדוע נטפלים אליו כולם. כל בני - משפחתו הייתכן שהוא פשוט בחור משונה שכולם צריכים לטפל בו? הוא חושב שלא... אבל כנראה שלא כולם חושבים עליו כך.
ארי לא מסוגל לשון טוב בלילות. הוא מתעורר מדי כמה וכמה דקות כשהוא שטוף זיעה. אין לו מושג ממה זה נובע, וגם להורים שלו אין מושג.
"ארי, אתה בטח מתוח ממשהו. תנסה לחשוב רגע על זה. יש לך בגרות השנה, נכון? אתה יודע טוב את החומר? עברת עליו היטב היטב?"
"אמא!! אמרתי לך כבר חמש - עשרה פעמים אם לא יותר!! עברתי על החומר הזה הכי טוב שאדם רק מסוגל לעבור על חומר משעמם שכזה!!"
"ארי, זה לא בסדר שאתה כועס עלי. אני סך הכל מנסה לעזור לך. אתה הבן שלי."
"אבל אמא! את מציקה לי. לא עוזרת לי!"
'לכל הרוחות! נראה לי שהרבה בגלל הלחץ שכל המשפחה שלי גורמת לי אני כזה מן בחור משונה שיש לו כזה המוני צרות! נמאס לי מזה כבר. נמאס! נשבר לי! אבל הם לא מבינים את זה. הגיוני שאם הם היו יורדים ממני אז לא הייתי כל-כך מוזר. כלומר - לא סתם הגיוני. אני בטוח בזה! אבל הם - מה אכפת להם, הם? אני סובל מזה. ולא ממש הם. כלומר - וממש ממש ממש לא הם. אבל אני לא מצליח להסביר להם שאם הם לא היו משגעים אותי בנושא הזה, בנושאים האלה, אז הגיוני מאוד שכבר הייתי חוזר להיות מה שהייתי לפני שנה - שנתיים. ולא ממשיך להיות בחור כל-כך משונה. וזה כואב ומכעיס
אני מביט לשמאלי
ורואה אותך אמא
אחר כך מביט לימיני
אני רוצה לברוח הרחק
אמא את נצמדת
כבר לא מעוניין בחיכך
אמא! שחרריני גדלתי מכבר!
לא רוצה להיות אצלך!
תני לי לגדול לבד!!'
ארי לא ידע מה לעשות עם עצמו. הוא החל כותב שירים. שירי דיכאון ברובם, ולא הצליח לחייך כל-כך כמו שפעם היה עושה.הוריו לא ידעו כיצד יגרמו לו לחייך. הוא היה כעוס ברוב רובו של היום, ורק לעיתים רחוקות במיוחד זרק חיוך אל עבר הוריו. הוא חש כלפיהם כעס. שכן - ייתכן שלולא הם הוא כבר מזמן היה מבריא מכל בעיותיו המסתוריות שאיש לא הצליח להבין את פשרן.
'איזה כיף כאן, על חול הרך. בלי אף אחד מהמבוגרים שתמיד משגעים אותי. 'אתה בסדר? כן? לא?' על החול הזהוב, מי הים הזכים והכחולים, הצדפים החומים והשמים הרוחניים הללו. והלוואי שיכולתי להישאר במקום הזה לנצח!! אבל... יש לי משפחה. והם ידאגו לי. עובדה שבכל פעם כשאשר אני מתעורר באמצע חלום לא ברור הם כולם קופצים ממיטתם ובאים לבדוק מה איתי...'
"ארי? שוב אתה מדבר מתוך שינה?"
"אמא?" מלמל ארי, חציו עודו ישן
"תישן, חמודי שלי."
"ארי, אתה כבר לא כועס ועצבני כמו פעם"
"וגם אתם כבר אינכם נטפלים אליי"
"כי נעשית יותר רגוע, אז אתה כבר פחות עם בעיות"
"שמח לשמוע!!"
"באמת יש לך עליצות בקול..."
"יופי..."
''הם בסך הכל אוהבים אותי... גם אם זה בדרך מרגיזה... הם רק הסבירו לי שעם פתרונה של בעיה אחת - הלחץ, אני אביא לפתרונן של כל שאר הבעיות שלי... בעיה פותרת בעיה.
________________ _________
מוקדש לכל מי שעוזר לי להתגבר על הבעיות.
