עם מעיל צבאי
וכיסים מלאים בחרטות
לא יכולתי לאבד את מבטך שוב
בין האנשים שחלפו ברחוב
טעיתי בדמיון
עם מגפיים שחורות, ותיק לבן
לא יכולתי לאהוב אותך
זה תמיד לקח קצת יותר
ובסוף שאלתי את עצמי
מתי תעזבי
הרי שהדלת נפתחת
היא יכולה להיטרק בבת אחת
אוטובוס אחד
שקוע בשתיקה
ראיתי איך הכול נצץ
לפני שהתרסק בפתאומיות
והידיים לא יוצאות מן הכיס
זו שתיקה שלא הצלחתי להסביר
גם אחרי שהופעת
המטען התפרק לאט
עמדתי ליד הפתח
מחכה לרדת, אולי אראה אותך שוב
עם מגפיים שחורות
זמן שלא ידעתי לקחת בחזרה
תמיד יש חרטות, שמבקשות להכאיב
לא יכולתי לאהוב אותך
גם ששמעתי את עצמי
מבקש את הגבולות, לחצות
את הזמן, להרוג
כיסים מלאים בחרטות
ואתך בין כל הדמויות
לא יכולתי לטעות
לא שאלתי את עצמי
איך אכיר את פנייך בין השתיקות
ברחוב קשה להבנה
בין חנויות למכירה
לספסלים ריקים
חיפשתי את הזמן בחזרה
כל מה שידעתי לקחת,
לא הצלחתי לשנות דבר
עם כיסים מלאים בחרטות
נשמתי שוב את הנשימה האחרונה
מבקש אותך שנית
לא יכול לאהוב אותך
ואת אמיתית פעם, דמיונית פעמיים
אולי זה לקח אותי משום מקום
בחזרה
אל מעיל צבאי ישן, לא שלי
באוטובוס ריק, מתכונן לירידה
שם בין הדמויות
לא יכולתי לטעות
מי את
