לא יודע מה לקחת
מהזמן שנשאר
לא זוכר מה אהבנו קודם
אם יש אשמה
מוכן, לתת לך אותה במתנה
ואת מחייכת
כמו בסרט פרסומות
או סרט אימה
אולי כתבתי יותר מדי
בלי להסביר לעצמי
את התחושה
והוא יספר לך על אהבה
כמו ילדה שמקבלת צעצוע
את תלמדי לאהוב אותה
ואני אשאר
עם שירים שלא נשמרים בשום מקום
את יכולה להביט בי עכשיו
להישאר עם החיוך
ולראות את מבט התבוסה
מחשב את הזמן שעבר
שהפסדתי,
אני מוכן להשאיר לעצמי את האשמה
על כול משפט שלא אמרתי
על כול מפלט שביקשתי
כמה שירי אהבה אפשר לכתוב
בלי למסור אותם לנמען?
תביטי זה מבט התבוסה
ככה נראית הקנאה
שהיא יפה
ואת יודעת שיכולתי לאהוב
אם רק הייתי מוצא את הכפתור הנכון
אולי הייתי יכול
להשאיר לך משהו, היית מבינה את השאר
ואת עדיין באה
אני עדיין מקווה
שאת תגלי לי
שלך זה כואב יותר
מביט בחיוך שלך, עיניים שמבקשות משהו מוכר
את מספרת לי עליו
ואני, לא יודע איך להיכנע יותר
תמיד אני מפסיד במשחק
זמן שבורח, מסקנה שלא עונה
כמה טוב יכול להיות?
אסתפק בפירורים
אלה שמביאים את התקווה
ורוצחים אותה בעינויים
בכול ערב, את תחזרי אליו
בבוקר, השיר ישמע מוזר
ולא משנה
כמה אבקש שתלכי
תמיד בסוף השיר, אני אחזור אל אותן מילים
את יודעת שירי האהבה לא משתנים
הם רק מתים לפני שהם נשמעים
