אחרי שהאהבה שלנו נגמרה

נשארנו רק עם התהילה

כמו כרזה מיריד שעזב את העיר

והפועלים שכחו להוריד אותה

על השולחן, היו מונחים הספרים

נהגנו לקרוא בהם

בלילות שקטים

עד שהרגשנו , שאנחנו מחליפים את הדמויות

ממה למדנו יותר

ממבטים או משתיקות

מתשוקות כלואות, מריקוד סולידי

אף פעם לא ידענו לכתוב את זה

הפרחים שעל השולחן

השליח הניח אותם בידיי

ואחר כך הלך

רציתי לומר לו

אלה הפרחים שלך

אך את

נתת להם לנבול

על השולחן שלנו

ועכשיו כשהטיפות מטביעות את עצמן

בשלוליות גדולות

אנחנו יכולים להיסחף

בעיניים עצומות

האהבה שלנו מתה, רק התהילה נשארה

גם למפסידים יש משהו ביד

אנחנו לא זוכרים

אם זה אמיתי