את מביטה בי
בזמן שאני קם מהמיטה
אמצע הלילה
בחוץ, האחרונים חזרו לבתים
העיר הולכת לישון
עוד מעט היא תחזור לעצמה
אני ניגש למקרר, מוציא את הבקבוק ושותה
יתושים חגים סביב המנורה
אני מרגיש את הפחד
מזדחל לתוכי
זה לא הם, זה אני
ואת במיטה, אולי נרדמת שוב
המזגן מקולקל,
מחר אקרא לטכנאי
מחשב כמה שעות נשארו עד סוף הלילה
הולך אל המחשב
מסך נדלק, אין הודעות
אהבות שלא היו, כבר לא יחזרו לעולם
ואת בחלום השני, לא סופגת שום דבר
על השולחן, יש כמה מכתבים
אני מדפדף ביניהם
אולי אמצא משהו שלא הכרתי
כמה שעות נשארו עד סוף הלילה
עד שהמכוניות הראשונות יצאו לדרך
הכל נרשם, הכל כתוב
מי זוכר בעצם
אני נזכר בילדים שלמדו איתי
עידו, נאור, יובל
הדרכים מתפתלות
אני איתך כאן
ואת, איפה תהיי מחר?
אני מכיר את הקופסא שאת שומרת במגירה
זיכרונות ישנים, חיים חדשים שמחכים
לא ביררתי לפני, האם זה על חשבוני
חוזר אל המיטה ואת מתעוררת ברגע
לא שואלת שום דבר
לא מבקשת שאביא לך מים, כמו תמיד
הספר על השידה לידך
פנס הרחוב נכנס אל החדר
אני מסתנוור בקלות
מביט בך, עוצם עיניים ונרדם
עוד כמה שעות
היום שוב יתחיל
ואנחנו נצא לדרך עד שיחשיך
