אוף, איזו צפיפות נוראית, איזה מחנק, נו....זוזו.....
"איה....אל תדרוך לי על הזנב!!!" צעקתי בכאב
ו...וואוו........מה אמרתי?! ממתי יש לי זנב?
איך זה קרה? איפה? כמה? למה? אהההההה................
התחלתי להסתובב סביבי
סחור סחור
רודפת אחרי עצמי
זנב! זנב! זנב!
לעצור!....לחשוב! לחשוב טוב!
אוקיי, כשהלכתי לישון הכל היה בסדר, וגם בבוקר כשהתלבשתי, עדיין הכל היה כרגיל. אז.......זה קרה ממש בדקות או בשעות האחרונות.
מה עשיתי היום? איפה הייתי? אולי אכלתי משהו?
או ש......שתיתי משהו!!! אהה!!!!
אוי לא........המיץ הירוק הזה בטעם אבוקדו. היה כתוב עליו משקה דרקונים, אבל חשבתי שזה בצחוק.
איכסססס......
פתאום הבחנתי בקשקשים ירוקים על גבי עורי. ניסיתי לקלף אותם, אבל המצע הירוק התחדש בקצב מדהים.
אפצ'י....התעטשתי, זכר לצינון שלפני יומיים.
אך עם האפצ'י נורתה להבה קטנה מגרוני ולאחריה עשן לבן ועדין.
גבי החל מתכופף, אפי להתרחב, ידי נעשו נוקשות וגסות, כפות רגליי גדלו ב10 מידות. השינויים היו מהירים ודרסטיים, לא ניתנים לעצירה.
פרסתי כנפיים ועפתי לאגם הקרוב.
התבוננתי בבועה שהשתקפה במים הצלולים.
אני דרקון, חשבתי לעצמי.
דמעות דרקון החלו ליפול מעיניי ולטשטש את הדמות הירוקה שהביטה בי מתוך האגם.
מי יעזור? מי יציל? מי?
וכך אחרי שעות של עצב, נרדמתי לי בתוך שיח רך של קוצים סגולים.
התעוררתי לקולות בני אנוש.
"הצילו !!!" ניסיתי לצעוק, אבל האש שיצאה מפי, הטמיעה בתוכה את קולי.
והנה, בכל זאת הם מתקדמים לעברי. שמחתי כל כך.
אך מה זה? חיצים בידם, והחוד פונה כלפי. רציתי לברוח ולא יכולתי.
המאבק היה חסר תקווה.
הם שיפדו את גופי בחרבות וחיצים, וכך נשאו אותי בגבורה.
היום אני ארנק עור מהודר, עם 24 תאים בגדלים שונים.
והכל בגלל מיץ אבוקדו.
