לפני שנים רבות
בארץ נידחת
חיו להם שני צעירים, נער ונערה.
הנער גר בצפונה של המדינה והנערה בדרומה.
יום אחד, מכתב שהוא כתב, בטעות נפל לידה.
היא פתחה וקראה, ושלחה תשובה בחזרה.
ואז נשלח אליה מכתב תשובה, ולזה חזרה תגובה.
והדוור רץ ברחבי המדינה, מקצה אחד לקצה השני.
ועוד מכתב, ועוד אחד. והדוור כבר מאוד עייף, ומשעמם לו בדרך.
אז הוא פותח בזהירות וקורא את הכתוב.
והוא חשב כבר מזמן להתפטר, אבל המכתבים היו כל כך מעניינים שהוא נישאר.
ויום אחד חלה הדוור, ולעבודה לא בא, והמכתב ממנו מחכה בשבילה.
והיא יודעת שזה צריך להגיע, והמכתב הפעם חשוב.
וכשכבר התאכזבה ונשברה, היא ידעה את התשובה בליבה.
התשובה שלילית.
היא החליטה לעשות מעשה.
כתבה מכתב אחרון, בו נפרדה מכולם ומהאחד, שאותה בעצם אהב,
והיא לא ידעה זאת, כי הדוור נעדר.
וכשלבסוף הבריא הדוור, כבר היה מאוחר.
אותה לא מצא, רק את המכתב.
ובלב כבד אותו העביר לצפון.
וזה היה המכתב האחרון.
תגובות