היא שוב מסתובבת נזעפת. מה יש לה הפעם? אז מה אם מחר מתכונת והיא עוד צריכה גם להצהיר? זאת סיבה להיות כל - כך עצבנית? אני חושבת שהיא קצת נסחפה. גם אני עברתי את זה פעם. אני גם לא מבינה למה היא כל - כך כועסת שאומרים לה את זה ('גם אני עברתי את זה פעם') זאת האמת הרי, לא? אני הייתי תלמידה בעברי הלא רחוק. ועברתי את זה בשלום. משמע - גם לה יש סיכוי כזה. אם היא רק תקשיב לנו. לגדולים ממנה. אז מה אם היא חושבת שאנחנו סתם מתלהבים אם אנחנו אומרים את זה? זה לא אומר כלום. אבל ממש כלום. כי באמת עברנו את זה. וזה שזה נשמע לה חפירות לא אומר כלום. די. מחר היא תיגש לזה. ניראה איך היא תהיה אז. עצבנית יותר? עצבנית פחות? ניראה כבר. אני מקווה שפחות, אבל שתודה שצדקתי. אני תמיד צודקת בקטעים האלה. תמיד.