היא הבחינה בבדל של סיגריה נזרק ממרומי הבניין. לא הבינה של מי זה, היא לא הכירה כאן איש. הטשטוש הגדול אחז בה. היא הגיעה לכאן כי ההוא מאתמול בישר לה שכאן כל החבר'ה נפגשים, ויהיה בירה, גראס, ומה לא. רק שהוא לא אמר לה היכן בדיוק, היא לא הכירה אותו באופן אישי - רק ידעה שהוא שייך למשפלת העבריינים ההיא שגרה בקצה קצהו של רחובם.

"היי!!" ניצב מולה בחור בעל מראה מרתיע, 'טוב! מן הסתם כולם הם ערסים כאלה, לפחות כאן' חשבה אגב עיקום פרצופה, 'מה לעשות? אם סמים ומשקאות חריפים מושכים אותי אני אאלץ גם להתרגל לכל הבחורים האלו!'

במקורה היא באה מבית טוב, שני הוריה היו בעלי משרות מכובדות, וכל שאר אחיה למדו באוניברסיטה. אבל היא נמשכה לכל זה. משך אותה הרעיון של הסמים, של הריחוף בעולמות עליונים, שאינם בשליטתה, היא לא חשה שלהיות עם עבריינים זה דבר שלילי מאוד, בניגוד להרבה ממשפחתה שלא הבינו מה יש לה לחפש שם, לא הרבה ידעו בוודאות על עובדת היותה עם בחורים מן הזן המפוקפק, אבל כולם שמעו על כך בשמועות משמועות שונות, ולא הבינו מה יש לה לחפש אצלם, לבחורה מבית כל-כך טוב. כמותה.

היא התנערה ממחשבותיה, חייכה אליו חיוך מהוסס והשיבה לו "היי..." מהוסס אף הוא,
"את מחפשת מישהו?" חייך, חושף את שיניו. הוא היה נראה שתוי משהו,
"לא. למה?"
"את... ככה. יש אצלינו חגיגה. עם..." הביט סביבותיו ואמר לה "עם גראס, מריחואנה, תאמיני לי שזה כדאי לך!!"
זיק כלשהו ניצת בעינייה החצי-כבויות כשהיא הינהנה אליו.
"יופי! אז בואי!" סחב אותה הבחור לחור, היא לא היתה בטוחה באפשרותה לצאת משם כמות שהיא נכנסה, אבל היא נכנסה.
"יווו" שרק אחד הבחורים, "חתיכה לא נורמאלית!"
"בהחלט!" חייך בגאווה ההוא שהביא אותה, היא רוצה קצת גראס, איפה הוא?" שאל, מחפש בתנועות עצבניות,
"אצל קובי" ענה לו בחור שנראה היה לה שכמותה - הגיע לכאן אגב נתק מכל מה שמשפחתו ייצגה, היא הצליחה להבחין בכיפה קטנה בכיסו,
הוא ראה שהיא מסתכלת עליו והשפיל ראשו במבוכה; "זה יותר בשביל אבא שלי. הוא לא מסוגל לראות אותי בלי זה על הראש שלי..."
היא שתקה. מחכה לסמים שלה, שוקלת אם כדאי לה להישאר בחברת בחורים מפוקפקים אלו.
"הבאתי!" קרא הבחור, עם שקית בידו; "יש גם מקטרת, זה יותר נוח לי ככה!"
היא שתקה.
"מה יש לך?"
"כלום! כלום!" היא החלה לחשוש מנוכחותה בחברת בחורים כל-כך מפוקפקים, שמי יודע איך היא תוכל לעבור איתם את הלילה, אבל גם לחזור לביתה היא לא רצתה, לא חשה שיש לה מה לחפש בו.
"אז יאללה! קחי את זה!" נתן לה את השקית,
היא לקחה ממנו את השקית בהבעה קצת תמוהה,
"מה יש לך, את?"
"מה אתה רוצה ממני?" היא התחממה קצת,
"כלום! כלום!" חיקה אותה מקודם, שפך לה קצת 'חומר' אל תוך המקטרת, והוסיף לה; "זה חומר טוב, זה..." ומצמץ בשפתיו בשקיקה.

היא עשנה אותו, את ה'חומר' הזה, חשה מטושטשת מעט, אבל גם היה לה כיף, כאילו נמחק מעט העול שרבץ לו עליה, היא שתתה גם כמה כוסות של בירה לבנה ושל רדבול והיתה במקום גבוה, גבוה מאוד מבחינתה.

"אז מה קורה, מותק?" שאל הבחור שהביא אותה אליהם, כשהוא מתנודד, שיכור אף יותר ממנה, לאחר ששהו יחדיו, בחדר הפנימי ביותר. רק היא והוא.

היא הביטה בו. חצי מבוהלת מעצמה, חצי לא מאופסת.
היא רצה משם. בורחת לביתה. עם כל המבוכה שבזה.

"את בהריון" בישרה לה הלבורנטית במעבדה שבה היא ביצעה את האולטרה סאונד, "מזל טוב!"
היא חייכה בעצב, ויצאה מהמעבדה.

'מזל - טוב?! הוו... לא. אולי נעשה הפלה? אבל... זה לא יהיה הוגן לרצוח אותו על מישגים שלי. נסחפתי. אשמתי. עכשיו התינוק הזה ישאר אצלי לנצח. כתזכורת מרירה למשגות הנעורים שלי.

---------
איך? היה לי בהתחלה רק את הקטע של הסיגריות. לא יודעת איך הגעתי לכזה סיפור.