גלה לבי מאדמתו
רחק הקול מלבי
נסתם המעין
קשה המלאכה לפתחו
כמה השתדלתי לתת לקול שבתוכי מקום. תיבת תהודה ואוזן.
והנה, זמן רב אני מרגיש שהתעלמתי ממנו. אם בגלל טרדות עולם, הפרנסה, הנסיעות, העבודה בלילות ורצון לתפקד למחרת כאב משפחה, וכבעל תומך.
איזהו חוסר סדר, שאולי נכון להגדיר כחוסר שליטה מאפיין את חיי. כיוונים נפתחים, ואני אחריהם.
אולי מתוך פחד.
החיים סוללים לי מסלול. והשביל שלי קצת מטשטש בתוך התנועה לכל הכיוונים- - -
כמעט דבקה לשוני לחכי. העט שבידי חדלה לנוע. הנייר נעזב. בכינורי אני משתמש, אך הוא אינו גרון לקולי.
לבי זועק, זועק, ואעשה הכל כדי לחזור ולינוק מן האדמה. לחזור אל הלחלוחית שבעומקה.
לשבת אצל המעין.
