שמות ופרצופים,
שאיננה מכירה,
ולעולם לא תוכל להכיר,
מתהלכת ביניהם.
בין המציאות הקשה,
לבין תקוותם.
הם עכשיו המלאכים שלה,
שומרים שהיא לא תבכה,
עליהם.
שלא תחוש בדידות,
מכאובים.
עוטפים אותה בחיים חדשים...
ובכל זאת,
היא יודעת שהחתיכה חסרה
הם לא כאן
והיא לא שם.
שם יש פריחה ושמש
ניחוח גן עדן.
ופה היא איננה יכולה,
לשחרר את הערפל,
הכובל את חדרי ליבה הריקים...
שובו רק לרגע קט,
שאוכל לראותכם.
אתם,
שאוהבים אותי כל כך..
מלאכי,
שובו.
אך הכל אשליה
הם לא ידעו,
שבשעה המסויימת,
שנסגרו הדלתות,
והידיים נשלחו,
ונגמרה האהבה,
הגיעו לסופם..
ולא יוכלו להתראות לעולם.
