סוציאליזציה אישית

המדע המודרני השכיל לגלות עד ימינו אנו כי התשובה לשאלה "מיהו האדם?" נעוצה בשני מרכיבים עיקריים: הגנים, היינו התכונות איתם נולד ותהליך הסוציאליזציה או בעברית – החיברות אותו הוא עבר. כלומר האדם הוא למעשה הנתונים איתם נולד והנתונים אותם קיבל מהסביבה.

הדבר דומה לזרע חיטה אשר יש לו, בתוכו, מהטבע את כל המידע על צורותיו העתידיות אך התפתחותו העתידית תלויה בסביבה בה הוא מתפתח: שדה שטוף שמש, מים, מלחים או לחלופין אנטרטיקה. אנו מבינים את חשיבותו של תהליך החיברות ביכולת השתלבותו של האדם בחברה, בעיקר כאשר מדובר על ילדים, אך קשה לנו לראות את עצמנו כנתונים כל העת תחת השפעתה המוחלטת של החברה.

בתהליך החיברות אנו מנסים לחנך את ילדינו "לתת" ו"לוותר" ומנסים להטביע בהם ערכים אלטרואיזם אשר יאפשרו להם להשתלב ביתר קלות בחברה האנושית – אך עקרונות אלו מנוגדים לטבענו ולדעת הציבור הבוגר ולכן אנו רואים עם גדילתנו עד כמה סיסמאות נבובות אלו אינן מתקיימות בחיי המעשה.

למעשה אנו נעדרים כל הבנה של טבענו – הרצון לקבל הנאה ותענוג. מקובלים מסבירים כי מהות האדם היא החומר המכונה רצון לקבל תענוג: כולנו חיים כדי להיות מאושרים ולהשיג תענוג. אך מהי צורת התענוג הרצויה? כסף? מין? כבוד ושליטה? את המטרה אותה יצייר האדם לפניו כתענוג – קובעת עבורו החברה בה הוא חי. החברה הסובבת אותי, דרך ערכיה, מעצבת אצלי את המטרות שאחריהן ארדוף.

אנו רואים כיצד עיקרון זה פועל באופן ברור ביותר בתחום הפרסום: אני רוצה תענוג, החברה שוטפת לי את המוח עם צורת התענוג הרצויה ואז אני הולך ורודף אחריו במטרה להשיגו.

בהתבוננותי על זרע החיטה אוכל לדעת כיצד יתפתח בהתאם לתנאים הסביבתיים אשר יפעלו עליו, הסתכלות דומה יש לנו על ילדים – החברה בה הם יגדלו יקבעו מי הם יהיו. אך מדוע על עצמנו אין אנו רואים את אותה החוקיות? הרי אנו לא רואים כי כל אדם המגיע לבגרות מתחיל לחפש באיזו חברה הוא יחיה ועם אילו אנשים וערכים הוא יבוא כל העת במגע, והרי ראינו כי זהו האמצעי העיקרי שיש בידי כדי לקבוע את מצבי העתידי.

לאמיתו של דבר – זה לא מעניין את מרבית האנשים. האדם הממוצע מגיע לגיל 20 עם הגנים והתכונות אותם ירש עם לידתו וכן עם התבניות והערכים שהוטבעו בו במשך 20 שנות חינוך וחיברות, ומכאן הוא הולך ומוציא לפועל את שרכש, בדיוק כפי שמחשב מבצע את הפעולות אליהן תוכנן, באופן אוטומטי וללא שאלות.

ישנם אמנם אנשים המגיעים לשאול את עצמם מי הם? היינו מה הם? מעבר לגנים, לתכונות ולחינוך. שאלה זו יכולה לנבוע מרצון פנימי לחיפוש אחר אמת גבוהה יותר או לחלופין כתוצאה ממשבר קשה באופן מימוש התוכנה שעל פיה פעלו כל חייהם. בין כך ובין כך האדם מתחיל להבין כי עליו לשנות את עצמו.

אך אם כל שיש בי הוא תוצאה של תכונות מולדות ונרכשות, מעין אמצא בי תבניות אחרות? איך ייתכן שיש בי אפשרויות אחרות לפעולה מלבד אלו בהן פעלתי עד היום? באמת – לא ייתכן.

ומכאן קצרה הדרך להבין כי אם ברצוני להשתנות עלי להבין מה ברצוני להיות בעתיד ובהתאם לכך לבנות סביבי עכשיו סביבה עם ערכים המתאימים לאותה המטרה. הסביבה באופן טבעי תשפיע לי באופן מוחלט ותשנה אותי, מכיוון שהיא תטביע בי צורות חדשות של תענוג שאחריהן ארדוף.

כפי שניתן להבין מכל הנ"ל, הרי שנדרשת בגרות עמוקה והתפתחות רצינית כדי להביא אדם למצב בו הוא כביכול מסתכל על עצמו כחוקר מהצד. אך אם נשכיל לעשות הרי הכוח בו נזכה הוא כוח עצום – הכוח לשנות את החברה בה אנו חיים כדי לשנות את עצמנו.

ההיסטוריה מראה לנו כי שוב ושוב כי אלו שהשכילו לעשות זאת זכו בכוח עצום: גרמניה הנאצית היא הדוגמה הבולטת ביותר לכוחה של השפעת הסביבה על האדם, דוגמאות נוספות ניתן למצוא ברוסיה הסובייטית ואף במדינת ישראל בתחילת דרכה.

לצערנו מרבית הדוגמאות הללו הינן שליליות ואנו היינו רוצים להאמין כי יש באפשרותנו לשנות את חיינו לטובה. לצערנו ברוב המקרים הללו וגם בימינו כאשר גוף כלשהו יוצא עם קמפיין לקידום ערכיו, שטיפת המוח של הציבור נעשית ללא בחירתו, ללא מודעותו, בכפייה. אך עבור ציבור שממילא מתוכנת במהלך כל חייו אין בכך הבדל גדול, פשוט מוסיפים לו אינפורמציה נוספת לתיכנות.

אך על אלו שהתעוררו במודעותם כדי להשפיע באופן אקטיבי על חייהם כפייה מסוג זה כבר לא תעבוד, בהנחה והם יממשו את האמצעי היחיד המצוי בידיהם – סוציאליזציה אישית, היינו ההבנה כי אני צריך כל העת "לחנך" את עצמי בהתאם לערכים אותם אני צורך, לתקשורת אליה אני נחשף ולאנשים איתם אני חי ועובד, כי גורמים אלו בהכרח הם שיקבעו מי אהיה בעתיד.