היכרותנו עם המציאות הסובבת אותנו הינה הכרות של פעולות. מהו חשמל? איני יודע, איני יכול לטעום אותו, להריח אותו, לראות אותו, לשמוע אותו, למשש אותו ובכל זאת מתוך גילוי פעולותיו במכשירים שונים כלפי, מתוך מדידתו ע"י מדידת ההתנגדות של חומר מסוים עליו – אני מסיק מהו. מתוך פעולותיו כלפי אני מכיר את החשמל בצורה מוחשית עד כדי מצב בו כל ילד קטן רואה בחשמל דבר מוחשי כשם שהוא רואה בלחם או בסוכר דברים ממשיים. מקרהו של החשמל אינו שונה מהכרתו של האדם את מה שמכונה - שדה מגנטי ועוד תופעות רבות אחרות.
באופן דומה אני תופס כל דבר במציאות שלי – חכמת הקבלה קובעת כי האדם בנוי כקופסא בעלת חמישה פתחים, חמישה חושים דרכם הוא קולט דברים חיצוניים לו. איני יודע מה מצוי מחוצה לי, עור התוף שלי מרגיש תנודות מסוימות ומפרש אותם כצלילים, העיניים שלי מרגישות כביכול מגע של אור חיצוני ומפרשות אותן ע"י המוח לתמונה, עשרות אלפי פקעיות הטעם בפי המורכבות מתאי טעם בודדים פועלות באופן דומה. כלל הנתונים הללו מתרכזים במעבד בתוכי ומוציאים פלט – לפלט הזה אני קורא במילה אחת "מציאות".
ברור לחלוטין כי אם יתחדד אחד החושים או לחלופין ייעלם – תמונת המציאות שלי תשתנה לחלוטין, באותו אופן פגם במעבד בצורת אוטיזם, סכיזופרניה או כדור אקסטה שנטלתי יגרום לתפיסת מציאות שונה לחלוטין.
יוצא מדברינו שלא רק את החשמל איני תופס כי גם את קרובי משפחתי או את הסובבים לי איני מכיר באמת – מיהי אימי? איני יודע, אני קובע מיהי על פי סדרת הפעולות המתראות כלפי. עבור סבתי - אימי היא דבר שונה לחלוטין, כנ"ל כלפי אבי או כלפי המעסיק שלה בעבודתה. כן הדבר הוא לגבי מורתי בתיכון אשר עבור ילדיה, בעלה או אביה נתפסה כדבר שונה לחלוטין.
כאן ניתן לעמוד על השאלה – מיהו אני? אני הוא סדרת הפעולות המתגלות כלפי לגבי עצמי. ייתכן ואני הוא דברים רבים שאיני יודע כיוון שלא התבררו כלפי בפועל. מכאן אנו מבינים את התועלת בסדנאות פסיכולוגיות מאתגרות שונות המביאות את האדם לבצע דברים שחשב כי אינו מסוגל לבצע וכתוצאה מכך לגלות דברים חדשים על עצמו. מכאן אנו גם מבינים מדוע אנשים צמחים וגדלים מתוך משברים ומצבי סכנה בהם הם מגלים על עצמם דברים שלא חשבו שקיימים בהם.
אך זהו אינו הנושא עליו רציתי להרחיב כאן. ברצוני להתמקד במסר חד ופשוט – המציאות אותה אני תופס תלויה לחלוטין בהכרה שלי אותה ואת הפריטים שבה והכרות זו תלויה במבנה ובאופן פעולתה של הקופסא שלי. מדברינו יוצא כי האדם באמצעות שינוי עצמי, שינוי פנימי, יכול להביא לשינוי בהרגשת המציאות שלו.
המבנה הפנימי של הילד הינו מבנה פשוט כמו של אנשים בעלי רצון לא מפותח. הילד כמו גם האדם הפשוט אינו מגלה בתוכו כוחות מנוגדים, סתירות וספיקות. כתוצאה מכך הוא תופס את העולם בפשיטות, במושגים של שחור או לבן, ברדידות מסוימת. לעומתם האדם המתוחכם והמפותח יותר מגלה בתוכו מגוון רב של רצונות ומחשבות הסותרים זה לזה, המכחישים ונאבקים זה בזה, כתוצאה מכך גם העולם אותו הוא תופס נראה כעולם מורכב ומסובך, רווי מאבקים וסתירות.
ישנם אנשים מפותחים עוד יותר, אשר בהם מתעורר כבר צורך, רצון, להשיג את התמונה השלמה. הם אינם יכולים או מוכנים לקבל, להסתפק או להשלים עם חוסר הסדר הפנימי, עם הסתירות והסערות שמתגלים כלפיהם בעצמם ובעולם שסביבם. במובן מסוים ניתן לומר כי הם שואפים להשיג את תמונת המציאות השלמה אותה חוו כילדים, רק על פני המורכבות שהתגלתה בהם. הרצון הזה מוביל את האדם לנסות לגלות את המחשבה או את החוקיות העומדת מאחורי כלל הסתירות, מאחורי כלל הכוחות המתגלים כלפיו. כשם שהחוקר בכל תחום מדעי מנסה לגלות את החוקיות המתראה כלפיו בתופעות טבע שונות.
מחקר זה מביא את האדם לגלות את החשמל המסתתר מאחורי פעולותיו, את פנימיות האדם העומד מולו ומתראה כלפיו בפעולותיו ואת מהותו שלו עצמו. חכמת הקבלה מכוונת את האדם לחקירת המחשבה, הכוח, העומד בבסיס כל תכונות ומחשבות האדם, בבסיס כל התופעות והמקרים הנגלים לעיניו בהרגשת המציאות שלו. למעשה זוהי הגדרת תכלית חייו של האדם על פי הקבלה – גילוי והשגת מחשבת הבריאה, החוק האחד, שרק בגילויו מתעלה האדם מעל המציאות השבורה אותה הוא חי אל מציאות שלמה ואחידה, אל מצב הקרוי שלמות – שלום.
