בחלקו הראשון של המאמר דנו בחשיבותו של האבחון, הבנו כי כל מהותנו הוא הרצון ליהנות וכי ביכולת הבנתנו השכלית אנו נבדלים מהבהמות. היינו, אנו יכולים לצייר במוחנו את הציור של המצב עתידי, ציור עתידי המחייב אותנו לפעול בהווה, גם ללא הרגשת הכאב בפועל. בצורה זו אנו יוצרים בנו נחיצות לפעול עתה, למרות שזו אינה באה לנו באופן טבעי.
האמצעי לכך כאמור הוא הסביבה, הסביבה המספקת לאדם ערכים וציורים שונים של שכר ועונש, באמצעות החינוך והפרסום.
כמו כן הגדרנו שני מושגים משמעותיים בחכמת הקבלה: "דרך ייסורים" - הדרך בה אנו פוסעים בחיינו מתוך הסבל, כבהמות, רק מתוך הכאב המורגש בגופנו בהווה, ללא מודעות והשתתפות מצידנו. ו"דרך ידיעה" - דרך האור, הדרך בה אנו פוסעים בחיינו מתוך מודעותנו, תוך שימוש מושכל ועצמאי בהכרתנו, ובכך אנו חוסכים סבל עצום, משום שאנו פועלים מתוך הבנת והכרת העתיד.
המקובלים מספקים אבחון חד ביותר לגבי מצב האנושות הנוכחי – הם קובעים כי כל המזיק שבנו, המחלה שבנו, הוא הרצון לקבל, היינו האגו המפורז שבנו. במובנים רבים דומה אותו האגו למחלת הסרטן – הוא מתחיל כגידול קטן וממאיר החושק במעט תענוג לעצמו, אך עם קבלת אותו התענוג – הרצון הזה רוצה כבר יותר.
אין אדם מת וחצי תאוותו בידו, כלומר התענוג שאנו מקבלים בתוך הרצון שלנו מביא אותנו לרצות פי שניים ולאחר שאנו משיגים פי שניים, אנו רוצים כבר פי ארבע. כך מתפשט לו הסרטן ומוציא את האדם מהאיזון הטבעי והבריא. האדם מתחיל לחפש תענוגים גדולים יותר ויותר, לשם כך הוא מוכן לרמוס ולהרוס את סביבתו ולנצלה להנאתו האישית. כך משתלט הגידול הזה על האדם והופך גם אותו לתא סרטני בתוך המערכת האנושית הכללית.
באופן זה מתפתחת האנושות מתקופה בה שלטו בה רצונות קטנים למין, אוכל ומחסה בתקופת האדם הקדמון ועד ימינו אנו, בהם כל אדם רוצה לבלוע את כל העולם לעצמו.
הרופא מזהה את המחלה בגופו של החולה כיציאת מערכת הגוף מאיזונה הטבעי, מתפקודן התקין של מערכות הגוף. התא הסרטני המתפשט מעדיף להתרבות במקום לשרת את כללות הגוף ולהישאר עימו באיזון. התא הסרטני אינו מבין כי סופו להמית את הגוף וכתוצאה מכך גם את עצמו.
באופן דומה האדם הנשלט בידי האגו המופרז שבו, חסר המעצורים ואינו מבין כי ביחס שכזה לאנושות, מתוך רצון לנצל אותה, הוא לעולם יישאר ריקני יותר ויותר, כיוון שהוא חדל מלקבל את חיותו מהמערכת האנושית הכללית. הוא מנותק ממנה, הוא מעוניין רק לנצלה כמו התא הסרטני בגוף.
הריקנות שאינה מוצאת מילוי דוחפת את האדם המודרני להתנתק מהכאב באמצעות סמים או התאבדות, בדומה לחולה במחלה ממארת שאיבד תקווה ונוטל משככי כאבים כדי לנתק את הרגשת הכאב או לחלופין מעדיף לשים קץ לחייו.
הצורך להשתמש, לנצל ולהכפיף את הסביבה החיצונית למילוי הרצון האגואיסטי הפרטי מביאה לאלימות הפושה, לטרור המתגבר, לפגיעה במערכת האקולוגית ולסכנה הממשית המתקרבת של מלחמת עולם גרעינית.
האנושות מנסה בכל כוחה להילחם במשברים אלו, להתמודד איתם, אך ללא הצלחה. המצב מחריף מדי יום ביומו. וכאן אנו עומדים שוב על חשיבותו של האבחון, אשר בהיעדרו לא ניתן לרפא את המחלה ולעיתים ניסיונות הסרק של הרופאים רק מדרדרות את מצב החולה או מספקות לחולה הסופני כדור אקמול בלבד.
גילוי ואבחון המחלה הינם מחצית הדרך לריפוייה. אך כיצד ניתן לגרום לאנושות החולה להכיר במצב המשבר בו היא נמצאת כאשר מרבית חבריה אינם מכירים במשבר הזה ואינם מרגישים אותו? החולה עודנו מעדיף לראות כדורגל, לעשות כסף, לזכות לכבוד ולפרסום מאשר לקפוץ לבדיקת אבחון אצל הרופא. אין לו זמן, הוא עסוק, הוא עודנו חי על פי בטנו וכל עוד יש עוד מה לאכול אז אין צורך לחשוב יותר מדי.
האמצעי היחיד לשינוי, כאמור, הינו כוח השפעת הסביבה על האדם – היינו דעת הציבור המתהווה ע"י חינוך ופרסום. רק כך נוכל לחסוך סבל עצום לחולה והרבה כסף ומאמץ לרופא. רק אם נביא את החולה להכרה במצבו האמיתי, נוכל לסייע לו לאבחן את מחלתו. ואז נוכל להתמודד איתה באופן אפקטיבי ולא כפי שעושה האנושות בימינו.
לכן כותבים כל גדולי המקובלים במאה השנים האחרונות כי יש לפרסם את חכמת הקבלה לכל האנושות, לפתוח מרכזי חינוך ואמצעי פרסום אשר יציגו בפני האדם את תמונת המציאות הכוללת - מציאות בה שולט כוח ההשפעה, ולעומתה יציגו בפני האדם את הכוח השולט בו – הרצון לקבל תענוג לעצמו. מתוך הלימוד יבין האדם את הפער בינו לבין חוקי הטבע, הוא יבין עד כמה הוא שונה ונמצא בחוסר איזון עם הטבע. האדם יבין במודעותו את מחלתו ויתחיל ללמוד כיצד לתקן את עצמו.
יש להשתמש בחינוך ופרסום של הנזק והסכנה הטמונים בגידול הכוח האגואיסטי בכל פרט ופרט בחברה ובחברה בכללותה ולעומתם חשיבות ההכרה בכוח האלטרואיסטי המספק חיים לכללות מערכת הבריאה ולכל הבריות שבה. רק כך תהיה אפשרות להביא את דעת הציבור לתמוך באיזון האגו באמצעות העלאת ערך "ההשפעה לחברה". ואם דעת הציבור תתמוך בערך ההשפעה כערך החשוב ביותר בחברה הרי שכל פרט ופרט, מעצם היותו יצור חברתי, יחויב להתחנך ולהתאים עצמו לערכים אלו.
