בדו"ח מבקר המדינה לשנת 2006 נקבע כי רבים מרופאי המשפחה אינם בודקים באופן סדור את הגובה, המשקל ולחץ הדם של החולה. בדיקה שגרתית המסייעת בזיהוי בעיות ההשמנה – מה מניע את המבקר לדון בבדיקה כה שולית וחסרת חשיבות לכאורה?
"חשיבות האיבחון המוקדם ע"י רופאים מנוסים בתחום התפתחות הילד ופסיכולוגיית הילד, הוא קרדינלי...ככל שהאיבחון יערך מוקדם יותר, תהיינה פחות השפעות משניות של ההפרעה והטיפול יהיה יעיל יותר. הדבר נכון ביחס לכל הפרעה פסיכיאטרית..." (חשיבות האיבחון המוקדם בקשיי קשב וריכוז, ד"ר אבי שפירא, מומחה בפסכיאטריה ילדים ונוער, http://www.gilrach.co.il/article.asp?id=508 )
מאבחון מוקדם של גידול ממאיר כלשהו כסרטן ועד אבחון מוקדם של אובדן הריח כאמצעי לזיהוי מחלת האלצהיימר – חשיבותו של האבחון ברורה לחלוטין וחוצה את מרבית תחומי הרפואה.
קופות החולים בימינו, כגוף כלכלי השואף לרווח מרבי, הפנימו נקודה זו ומשקיעים סכומים אדירים בחינוך לבריאות נכונה ובבדיקות לאבחון מקדים של מחלות, מתוך הבנה כי זיהוי המחלה בשלבים מוקדמים חוסכת לחולה סבל אדיר ולהן סכומי כסף אדירים.
ועדת החקירה הפרלמנטרית לבדיקת יישומו ומימונו של חוק ביטוח בריאות ממלכתי קראה בזמנו (דצמבר 1999) למשרד הבריאות לגבש תכנית עבודה בתחום הרפואה המונעת ובכלל זה תהליך של בקרה ופיתוח, מכיוון שעלות הטיפול המונע, הגבוהה בטווח הקצר, תחסוך טיפולים יקרים יותר בטווח הארוך. (http://www.knesset.gov.il/committees/heb/docs/vaadat_chakira_briut.htm)
ההבנה בדבר חשיבותו של האבחון ברורה לא רק לדרגים הגבוהים ביותר בעולם הרפואה, אלא גם לנו כחולים – אנו מוכנים להשקיע סכומי כסף אדירים עבור המומחים הגדולים ביותר רק בכדי שיגידו לנו מה לא בסדר אצלנו.
מדברינו עולה כי חשיבותו של האבחון ברורה לכולנו כאור השמש. אם כן מדוע נדרשות קופות החולים ומשרד הבריאות להשקיע כספים רבים כל כך בפרסום חשיבותן של בדיקות מונעות וחינוך הציבור לרפואה מונעת? הרי ניתן היה לצפות שכולנו נבצע בדיקות אבחון תקופתיות מרצוננו, מתוך הבנת חשיבותן.
בפועל, רובנו, לא נוהגים לבצע זאת, כשם שלא היינו מבצעים בדיקות אבחון תקופתיות ברכבנו אילולא הגדיר היצרן מספר ק"מ מסוים (15,000, 30,000..... ) המחייבים טיפול – הגדרות אשר השתרשו אצלנו כנורמה חברתית.
כדי להבין זאת עלינו להבין מה נכלל בבדיקות אלה: בדיקות שגרה, חיסוני שיגרה, בדיקות לגילוי מוקדם של מחלות ומומים מולדים, שירות מונע לקשיש, חיסונים וטיפול מונע לאוכלוסיות בסיכון ואוכלוסיות מיוחדות, בריאות השן, תכנון המשפחה ועוד.
ובאמת עד שהתחלתי לפרט את הבדיקות הנדרשות, הסכמתי עם עצמי במידה רבה על חשיבותו של האבחון המקדים, אבל עכשיו כשאני חושב על כל אחת מהבדיקות הללו אני רואה כמה מהן לא ביצעתי כי: לא היה לי כוח לקבוע תור וללכת לרופא, כי לא היה לי זמן, כי בשביל מה זה טוב? ועוד עשרות תירוצים שעולים לי בראש. תמיד היו לי דברים חשובים יותר לעשות - לא הייתה לי נחיצות.
חכמת הקבלה מסבירה לנו כי כל מהותו של האדם הינה הרצון לקבל הנאה ותענוג, כל מה שאני עושה הוא כדי להשיג הנאה ולברוח מסבל.
מכאן ברור כי כל עוד המחלה אינה מורגשת אצלי ככאב שממנו חייבים להיפטר, אין לי שום נחיצות לכך, להיפך – יש לי רצונות גדולים יותר באותו זמן: לראות טלוויזיה, ללכת לטייל, לעבוד. אך ברור לחלוטין שאם הייתי מרגיש את המחלה ככאב וכסכנה מיידית אזי הייתי זורק הצידה את כל יתר רצונותיי, היינו עיסוקיי בחיים ומטפל בעצמי.
אם כן, האם נידונו לחכות עד אשר תתפרץ המחלה במלוא עוצמתה? עד אשר הכאב יחייב אותנו לפעול? האם אני צריך לעבור הקרנות כדי להפסיק לעשן? האם אין אנו מותרים מהבהמות, המבצעות פעולה רק מתוך הרגשת המקל הברורה או הגזר?
ובמה אנו אכן מותרים? ביכולת הבנתנו השכלית. היינו, האדם יכול לצייר במוחו ציור של מצב עתידי אשר יחייב אותו לפעול בהווה, גם ללא הרגשת הכאב בפועל.
רובנו יכולים לצייר במוחנו את השכר אותו מקבל איש הייטק מצליח ושכר עתידי זה מסייע לנו ומחייב אותנו להשקיע שנים רבות בלימוד הקשה של המקצוע, שנים שבהן לא מורגש תענוג, מלבד התענוג העתידי המצויר במוחנו. המצב דומה אצל אדם החושק מאוד לפרוץ לבנק השכן, אך נמנע מכך מתוך ציור העונש שיקבל אם יבצע את המעשה.
אם כן האדם, באמצעות הסביבה המספקת לו ערכים וציורים שונים של שכר ועונש, מסוגל לצייר לעצמו במוחו תמונה המורגשת אצלו כמציאות ממשית. באופן זה יכולים אנו להימנע מלעבור את הכאב והסבל על גופנו ולהימנע מראש מסבל זה. היכולת הזו לצייר ציור נכון היא העושה אותנו חכמים – היינו אלו הרואים את הנולד והתמונה הזו נבנית בנו רק באמצעות שטיפת המוח של הסביבה, כלומר החינוך והפרסום.
מכאן ברור מדוע נאלצים קופות החולים ומשרד הבריאות להשקיע כספים רבים בחינוך ופרסום התועלת שבאבחון המקדים או לחלופין בסבל שבהעדר האבחון. רק כך אנו יכולים לחיות את חיינו באופן מושכל, ולחסוך מעצמנו סבל שיעבור על גופנו באופן הגס ביותר. הדרך בה אנו פוסעים בחיינו מתוך הסבל, כבהמות, רק מתוך הכאב המורגש בגופנו, ללא מודעותנו והשתתפותנו, מכונה בקבלה – "דרך ייסורים". הדרך בה אנו פוסעים בחיינו מתוך מודעותנו, בשימוש בהכרתנו, ובכך חוסכים סבל עצום, מכונה בקבלה – "דרך תורה", דרך האור.
אך כדי לפסוע בדרך האור והטוב, כדי להקפיד ללכת לבדיקות בריאותיות שגרתיות ומונעות, האדם צריך את כוחה של סביבה מכוונת כדי שזו תספק לו חינוך ופרסום ראויים וכוחות להתגבר על הרגשתו הבהמית הנוכחית בטוב ורע ולהתעלות במודעותו להליכה על פי ערכי האמת והשקר.
