[ליצירה]
איזה יופי.
אני עוברת כאן על הדף שלך, וממש נהנית.
אומנם כבר לא הייתי בצורה מיליוני שנה, ואני לא מכירה אף אחד שכותב כאן היום. אבל...
משום מה, היצירות שלך כן מעוררות בי רצון לומר את מה שיש לי, דווקא ממקום נקי שבו אין לי מושג מי את, וסביר להניח שגם לא יהיה לי.
זכור לי שפעם היה די מוזר לכתוב ביקורת עניינית ליצירות, ועסקו כאן בללטף טחד לשני את האגו. וזה היה לי חבל, אבל גם אני נכנעתי לממסד.
היום, לא כ'פת לי לומר את מה שנראה לי. כי אני חושבת שהיצירות שלך בעלות פוטנציאל אדיר. יש לך רעיונות מבריקים, וטוויסטים לא שגרתיים בעלילות. אבל... יש משהו שחוזר על עצמו ביצירות שקראתי עד כה ומאוד הפריע לי וזה חוסר אחידות בטקסט. דהיינו, מתחיל פיוטי ומסתיים עובדתי (אחרי החגים) או שיש ערבוב של פיוט ועבדות לסירוגין, אני חושבת שזה קצת מוריד את הטקסט.
ולמה אני כותבת את זה דווקא כאן? כי היצירה הזו כן כתובה בשפה אחידה, התיאורים לא דיווחיים-עובדתיים אלא אפשר "להרגיש" את מה שעובר על הכותבת. וזה נמשך לאורך כל הקטע וזה מעולה.
וזהו.
אני מקווה שתקבלי את מה שאני כותבת בצורה של ביקורת עניינית, ממקום שבאמת מנסה להתבונן מהצד. אינני מבקרת ספרות, בקושי לכתוב אני יודעת (פעם ידעתי והמוזה הלכה לבלי שוב) ולולא הייתי מתרשמת מהכתיבה שלך כלל לא הייתי טורחת להגיב.
[ליצירה]
----
תודות לכולם, לא הייתי בטוחה לגבי הקטע הזה.
ולסוערה: ללכת לסרט לבד זה לא כל כך נורא. צריך פשוט לדעת להתרחק מספיק מעיר המוצא, בתל אביב זה נורא רווח הקטע, מתרגלים. ובסוף אפילו מגלים שזה יכול להיות נחמד ללכת להצגת צהריים ולשבת באולם עם עוד עשרה אנשים בודדים, ללא שריקות ילדודס למינהם ולעיסות פופקורן צורמני באוזניים.
נו, רציונליזציות. מה היינו עושים בלעדיהם?
[ליצירה]
---
יותר נשמע דווקא שהוא הטיפש...
אכן, המושגים סובייקטיבים, אבל בכל זאת יש איזה מושגי יסוד בסיסיים שמקובלים על רובינו.
והכערה כללית,
קראתי כמה דברים שלך - רעיונות נורא יפים וצורת התבטאות טובה, אבל עדיין חסר לי איזה ליטוש קטן שיהפוך מטוב מאוד למצויין. אם תרצי אוכל להדגים בפרטי למה אני מתכוונת.
[ליצירה]
---
זה נהדרררררררררר!
ולמגיבים למעלה, משמיצי "כשניטשה בכה" הכצעקתה??? בעיני ספר מופלא וגאוני.
(אבל אולי זה רק בגלל שאני קצת קשורה לתחום)
[ליצירה]
תגובות