אתמול היתה לי תחושה של בית
במקום שהרגשתי בו תמיד לא שייכת באמת
ישבתי מולך
אתה היית על הספה מעור
שניראית כזאת יקרה
ואני כמו תמיד הסתפקתי במועט
ישבתי על כורסא ישנה
ושם הרגיש לי הכי נוח
ואולי כי פחדתי להתקרב אליך יותר מדי
למרות שהרגשתי כל כך קרובה
ישבתי שם מכווצת
כמעט מסתירה את עצמי
ואתה עם המבטים שלך
קראת כל חלק בי
כאילו הייתי לך כספר פתוח
והייתי מאושרת
כי היתה לי תחושה של בית
מקום קטן של שקט בתוך הסער של החיים
ואתה
רצית כל כך להיות שם
ואפילו אמרת כמה דברים שגרמו לי להאמין
שאולי יש כאן משהו
ואיך זה פתאום קורה לי
אני מתקשה לזהות אותי בתוך המקום הלא ברור הזה
אבל אני שם
אני שם בידיעה
ואני שם בתחושה
ובכל זאת מרגיש לי כאילו זה חלום
ואיך זה בכלל קרה
שאני ממשיכה ככה
כאילו לא היו הדברים מעולם
וכאילו לא נשברתי לפני שבועיים וחצי
עולם כמנהגו נוהג
ואני בתוכו
מנסה להבין את הדמות שלי בתוך הסרט הזה
סוף כל סוף סרט טוב
משהו אמיתי קורה לי
ונותן לי לשכוח בלי ייסורי מצפון
משהו חדש מתחיל
ואני מקבלת את גזר הדין
להמשיך.
תגובות