אני מתהלך בחדר
להראות לך
שאני לא עשוי מקשה אחת
את בוודאי
תביטי בכול צעד שאעשה
אם הייתי יכול, הייתי מעשן עכשיו
אף פעם לא שאלתי אם מותר לעשן אצלך
תמיד שואל את עצמי
מה השאלה הבאה שתשאלי
ואם התשובה שלי מספיק טובה
זה כמו חידון בלי פרסים
המנצח, יוצא אמיתי
או שמצליח להסתיר את הפרטים החשובים
מה עדיף עכשיו
לשקר או לספר את הכול?
שנים אני פונה באותה הפנייה
עולה על אותו גרם מדרגות
בדיוק באותה השעה
נכנס במבט חצי מבויש
אף פעם לא החלטתי
מה אני בדיוק
ילד קטן שלא התבגר
זקן שלא הבין שיש לו זמן להגיע לזה
או סתם אחד, חצי בורגני
שרוצה לדעת שלא רק טוב לו
ואת מקשיבה
למילים שמתחברות למשפטים של סיפורים קצרים
כאלה, שאפשר להכניס אותם לספרים
שימכרו בזול רגע לפני שעולים לטיסה
לעיתים אני תוהה
כמה אמיתי אני, שאני מתוודה על חטא או שבר
אם היתה פה מאפרה
בוודאי הייתי מעשן כול שנייה
אם הייתי יכול לשתות משהו
אז הייתי מעדיף כוסית אחת, ואחר כך
אחר כך הרחמים עולים מעצמם
ואת, כמה כמוני יש לך?
כאלה שלא ידעו לקחת את הסיבוב במהירות הנכונה
שלא ידעו לוותר במקום להילחץ אל הקיר
כמו איזה חיה קטנה שיודעת, שהגיע זמנה
לעזאזל, אני מביט בשעון
חצי זמן חלף
ועדיין לא שאלת את השאלה הנכונה
אם אגיד לך מהי
אחסוך לעצמי חיים יקרים
ולך אחסוך זמן
אולי הבא בתור, יספר לך סיפורי ילדות מרגשים
אני אף פעם לא יודע אם אני אמיתי
אם זה נכון מה שאני מספר, או שאני צריך
לדייק בפרטים
זוכר את עצמי בתור ילד, מתחבט באלף שאלות
בגיל חמש, ידעתי שהעולם גדול כדי שיהיה לי בו מקום
מאז אני רק מודד את המטרים עד דלת היציאה
אם הייתי יכול, הייתי קם עכשיו
אומר לך תודה
ויוצא
ואת תשאלי, אם אתה לא מאמין בכלום
למה שנים, אתה עולה באותו גרם מדרגות
לספר לי שזה כואב
