ולאט שוב נקום בבוקר
אל רחוב לא מוכר
בתוך דירה קטנה
את שואלת
מתי נגמרו המלחמות
ואני לא יודע מה להשיב
אז אני מבקש ממך
להישאר איתי עוד יום
לפני ששוב יחזירו לכאן
את הגבול הישן
הילדים של היום
הם כבר לא הילדים של מחר
ואנחנו באמצע
מחכים
שמשהו ישתנה
בין כוס קפה אחת לשנייה
אנחנו יוצאים אל החיים הישנים
אלה שתפוסים בידי אחרים
בכותרות גדולות, בתוכניות שלא ידענו להסביר
והשעון מתקתק
הוא מכין אותנו
ואת שואלת
מתי זה ייגמר
המלחמות, הזיכרונות שלא מניחים
ובתור גדול, אנחנו אחד ממיליון
רוצים שוב להרגיש
אבל תמיד אנחנו
זרים מכל
ומול המלחמות, לא ידענו
מהו קו הגבול החדש
ואיתך, יוצא אל הבוקר
מבקש הגנה
מרחמים עצמיים, מאיבוד שליטה
את אוחזת בי חזק
נכנסים אל המונית
את אל קצה העיר
אני אל הרחוב השלישי
ושוב אנחנו, נאבדים
מאבדים את עצמנו, אל תוך המצולות
לשם הגענו, אחרי עוד לילה של נדודים
אהבנו אז, שהיינו ערומים
והדירה הקטנה, תהיה לנו מפלט
שתתחיל המלחמה
את שואלת, כמה עוד נשאר
והסערות מסביב, חדרי המדרגות מלאים בפליטים
ורק אנחנו נוסעים אל הצד השני
יוצאים לאט אל החיים
ומבקשים
עוד רגע מן הזמן
בסוף נתעורר, ונגלה שמאוחר
