לבבות מאוהבים מתוודים, מוחות קודחים אובססיבים, משהו שחייבים להרגיש, משהו שחייבים להעיז. כמו פגישת שתי שמשות קורנות שעל דו-קרב גורלות משוחחות ובזיו קרניהן חובקות וכל שבדרכן מקדשות. והיה חיבורי אלייך, אהובה, כמו האמת שבהבעה הקוסמית על אהבה שאת זוהרה מפיצה. 9/01/03 © אתר בית: http://www.angelfire.com/poetry/arbel