מנסה נואשות למצוא ההגיון במשמעותך האמיתית ולא כחלום, אך לא מוצא הסיבה ואין די במלים לצורך הגדרה כדי להסבירך את תחושותיי המנתבות את מחשבותיי אל נשיקה, אפילו רק אחת, שלך, אל חיבוק חם שלך... קר מאד בלעדייך בלילות אף אם את העיקר בחלומות, צריך לחוש בחום גופך, לראות פנייך ולהתעשת, צריך להביט אל תוך עינייך- עמוק אל שמי כוכבייך וכך תשקוט נשמתי הכמהה שברגעיםאלו ממש בוכייה. בואי אליי, מלאכית שלי, ובבקשה, קבלי אהבתי שלי. הנה לך המפתח לאהבה חדשה אף כי לבי פתוח ,לקראתך, לרווחה מבלי להסתיר ממך דבר שאין עוד דבר שאפשר להסתיר... 5/01/03 © אתר בית: http://www.angelfire.com/poetry/arbel