גן נעול
הולך ממני
רצוא ושוב.
אינני מתעקשת
לאחוז בו,
ידי כבר ידעה
את מכאוב
הפרידה.
קולותיו וברקיו
נדמו,
אינני רואה - -

השער פתוח
לרווחה
ורק אני -
עודני
בפתח
נסגרת בשתיקה.
גני הנעול
מתהלך לרוח יום
ובתוכו -
אני נעולה.