ואתה...
שהיית שם שכאבתי,
אתה שהאזנת כצופה בגלים נשברים,
אתה שניסית להבין אותי גם אם נראה שאי אפשר,
אתה שהיית לי מקור מים חיים לשתות ולהרוות את צימאוני הנפשי
אתה שציניות הייתה מפלחת את כל מילותיך
אתה שהיית לי לאור בתוך החשיכה הגדולה שאפפה אותי
אתה ששחוקך היה מחמם את שבפנים
אתה שזוהר פניך סנוור את עיניי
אתה שידעת למחות את הדמעה הצורבת את הלחי
אתה ששרת והכל צרם
אתה שהעמקת וחיפשת את מה שמעבר...
אתה שתפסת את ידי בעת שהחלקתי מהגרם
אתה שגרמת לגומות לבצבץ מבין הלובן
נשברת...
ואני?
תגובות