עטופה היא במעטה של חום
נוגע וקשה, קשה לעזוב
ידיה כלהבות אש
המלטפות את ראשי לנוחם,
המחליקות על גבי הלחי.
רוך אמיתי
שמעודד להמשיך
להמשיך במרוצת החיים
מילה חמה
שבוקעת מעמקי עמקיה
מרימה אותי עד לעמידה איתנה
דאגה
דאגה היסטרית, ללא ליאות,
רק כדי לדעת "מה שלומי? ואיך המרגש?..."
חיוך
שמשכך את כל הכאב,
ושתיקה – שתיקה רועמת שחושפת את כל האמת שבך, מרצונך או שלא מרצונך.
אהבה- אהבה... חזקה מצור.
א-לוקים,
עד כמה שאני זקוק לה עכשיו,
כאן לידי,
רק לשבת, לשהות במחיצתה.
ותמיד לדעת,
שהיא לעולם...
לעולם למעני.
