הילה לא הקשיבה מעולם ל"קול המוסיקה". כשהדלקתי את הרדיו המכוון תמידית לאותה תחנה, עלתה הבעה של דריכות מרוכזת על פניה. הצלילים שהפיקה רביעיית חליל מלונדון נדחקו אל תוך חלל החדר בשטף מעיק, ואני נאלצתי לפתוח חלון.
"רואים את נבי סמואל," התפעלה הילה. משב של רוח צפונית ערבל את צלילי החלילים והניף אותם תנופה.
אבישי טרם הגיע. הספרים הכתובים אנגלית צפופה היו פתוחים על השולחן הגדול. עד הצהריים עלינו לסיים את גיבוש הצעתנו לשיפור האלגוריתם למחיקת עצמים מעצי חיפוש בינאריים אדומים-שחורים.
ילדים השתובבו בחצר שעצי זית פרחו בתוכה בעוצמה שלא הכרתי. "גם עץ זית מוציא פרחים?" תמהה הילה, ומייד הוסיפה: "שאלה טיפשית, אני יודעת. פשוט לא ראיתי אף פעם עץ זית פורח. בילדותי נהגנו לטייל בחורשת עצי הזית שעל גבעת התחמושת. אספנו זיתים שנשרו מהעצים. אבל לפרחים מעולם לא שמתי לב."
נדמה היה שצלילי החלילים ומשבי הרוח הצפונית נשלבים זה בזה בהרמוניה לא טבעית של חומר ורוח, רוח וחומר.
קריסת התיאוריה שפיתחנו בנוגע למחיקת עצמים מעצים אדומים-שחורים הייתה ודאית, וכמוה גם היישום שהצענו לשיפור זמן הריצה של אלגוריתם המחיקה.
"יטילו עלינו כתם כזה, שנשכח מהדוקטוראט לאלפיים שנה," נאנחה הילה בתוגה. במסדרונות האוניברסיטה הילכה נמרצות, בגו זקוף ושופע חיוכים, בביטחון עצמי, מתנשא ושחצני משהו. עכשיו נראתה שפופה וקודרת. התפלאתי על כך שאינה מטיחה האשמות, כמו גם על השלווה הכנועה בה קיבלה את המצב.
לא כן אבישי, שניסה במהלך השבועיים האחרונים תחבולות מתוחכמות שמטרתן הסוואת הכשל בתיאוריה, כך שלא יבחינו בו, לפחות לא עד שנזכה בתואר המיוחל.
"הוא לא מרים ידיים," נעקמו שפתיה של הילה בחיוך לגלגני. האם הייתה בו הבעה של בוז?
"אולי בכל זאת לא טעינו," מלמלתי בקול חלוש. כינור ילל, קוטע את נגינתם הנלהבת של החלילנים.
מן החצר נשמע קול צעקה. לא מן החצר, אלא מגן הילדים הסמוך. ילד רץ ומעד על פניו. שן חלב מתנדנדת נעקרה ממקומה אל תוך פה שותת דם.
"תירק אותה," ציוותה הגננת בקול צווחני, מתוח. אמא הבטיחה פרס כשתישור השן. האם תעמוד כעת בהבטחתה? אולי יקבל פרס כפול, את הפרס המובטח בתוספת פרס ניחומים על הבכי שנישא וטלטל את שיווי-המשקל הזמני אליו הגיעו צלילי החלילים והרוח הצפונית.
אבישי הגיע ופרש את רעיונותיו. הילה הייתה מביטה בחלון, מנותקת. אני הייתי נאבק בכעס המחלחל בתוכי. יושר. אתיקה. השפלה. דילמה.
"אני לא רוצה להיכנס ללואה אינסופית עם ההחלטה הזו," סיננתי לעבר גבה של הילה.
"לא יכולה לשמוע את הביטוי הזה," הטיחה הילה לעבר נבי סמואל.
"המוסיקה הזו הכרחית כרגע?" איבד אבישי מסבלנותו.
רביעיית החליל סיימה את נגינתה וקצרה מחיאות כפיים סוערות. הגננת בעלת הקול הצווחני עטפה את השן הרחוצה בפיסת נייר לבן, וטמנה אותה בכיסו של הילד.
ממשאית העולה במעלה תלול נשמט ארגז תפוזים ופיזר את תפוזיו במדרון, המשתרך לו מאחוריה. קפצתי והחלתי לאסוף אותם אל חיקי, מצנן את לחיי הלוהטות בלטיפותיה של הרוח הצפונית. רבים רבים אספתי, ועדיין היו רבים מהם מתגלגלים במדרון ונעלמים מן העין.
תגובות