I איש מוזר התאהב, יש לו חץ עמוק בלב. הוא קורבן של אהבה נכזבת. לא אוכל, לא נרדם, רק חושב עליה שם, רוצה לה בשיר לומר את האמת ושום שורה לו לא יוצאת! פזמון והמוזר הזה מסתובב ברחובות, והוא מביט בשמיים של סתיו, והוא מוצא שם חופש עמוק, בלי גבולות למחשבותיו. II יום נגמר, בא אחר, איש מוזר לא מדבר. הוא שותק ורק חושב עליה. אין לו כלום, רק תקוה, שיהיה עם האהובה, והוא מחכה, יוצא לרחוב ושר כי העולם כזה מוזר! פ. והמוזר הזה מסתובב ברחובות, והוא מביט בשמיים של סתיו, והוא מוצא שם חופש עמוק, בלי גבולות למחשבותיו והוא מוצא שם חופש עמוק, בלי גבולות למחשבותיו. מחשבותיו... אין גבול למחשבותיו! *כל הזכויות שמורות ליבגני קמינסקי 22.12.2002