אשת-ברבור

בין צוקים רמים

היכן ששורה שירת הסירנות לעד,

ניצבת נלחמת אשת-ברבור

בידיה פגיון, על ראשה רעמה שופעת,

בגרונה אותה מנגינה בלתי מנוצחת.

כתפיה זקופות למרות הקור והדימום

היא לא תוותר, אותה אשת-ברבור,

לשירה טרם אזל הזמן והיא תילחם

עד שיאזל מגופה כל הדם.

מניפה הפגיון ללא רחם,

נפלטת מפיה ייללת כאב

אחת הנוראית יותר מזו של כל אם.

נשימתה מואצת, הפגיון מועף

התוקף נופל ארצה, מביע חרון אף.

איתנה על רגליה,

שרה היא את שירת הנקם האחרונה,

קולה נישא על כנפי רוחם של האלים,

המלאכים מריעים,

ליבה שב לפעום, שכן ידעה עתה

שישנו עוד סיכוי - - -