היא אומרת בעלעול משו שנגיעות האור פסות פוסחות עוברות עליה רגישות ליבי הנאדר מחייכות חיוך מצופה בזהב ושוקולד אני נוגע בידיים כהות וספסוח פניה - עוברת עננה מסופחת לשמש אך אנו מעל לעננים ואין גשם

אז למה? היא צועקת עלי בליבה ובחוץ שוררת שיר על תקווה, באמת ! אני נושך אני נושף דרך שפתיים עבות ומגחך

אין גבול לחיבוטי הנפש

לעולם לא אצליח להרדם