יוסי יושב ומביט בנוף.
הוא לא חשב שהוא יחזור לנקודה הזאת,
התמונה שמול עיניו חורשת את הזכרונות שהוא תמיד ניסה להחביא.
הרוח שרה שירי עצב מבעד לעצים.
יוסי נשכב על הדשא הרך ונרדם,
הוא חוזר לאותו יום יפה, היה נעים והשמש זרחה כשם שלא זרחה כל החורף.
"יפה היום".
הוא מתעורר, היא יושבת לידו.
הוא מתעורר, היא איננה.
הרכב תמיד נראה לו נורא מדכא כשהוא נוסע איתו להלוויות.
"מחר אני אצבע אותו בוורוד" הוא מחליט ועולה על הכביש המהיר.
"אולי בכחול..."
