מעל כל שולחן שבת
אני מלקט עֲצָמוֹת וּקְלִיפִּין
מוֹתַר מפיצוחי שורות החרוטות בעֹז
על כֹּתְלֵי לִיבִּי.
מֵעַל כּל כּוֹסִית שֵּׂכַר עַתִּיק
אוֹפֶפֶת הדרת פניו
של גִנְזַךְ מזמורים
החוגגים ניצחונם על אבק העיתים.
ומראש השולחן
הולם בי קול גערת הזקן
המושך בחוטים:
"וְהַא הִלְכְתָא כְּבֵית הִלֵל!"
כשאהיה גדול
אֲנַעֵר, כמו אבי
את הטַבְלָא כולה.
לע"נ סבי מורי ז"ל
