עצרה ירושלים נשימתה
בציפייה למסע הלוויה
של הרב המקובל התמים
מאתיים אלף גברים,
נשיאים וגאונים,
בעקבות הארון הצר
שוקל כתינוק,
כחופן נוצות.
*
והוא חי
את הימים והלילות
מאה ושש שנים
כמאור נבדל
ברקיע אחר
ללא כוכבי לכת מקיפים,
לא דבק בו דבר
מלבד גופו הטהור,
והשאר – לא נכס לא ספר,
רק הוויה – אושר.
*
באה ירושלים לקדם פניך
הרב כדורי.
תושבים ירדו
מהדירות המקפיאות
למדרכות עיר דוד
ממתינים בדממה
נשמעים לשעון פנימי משלהם
ללא קריאת שופר
ללא כותרת מדרבנת
לחלוק לך כבוד אמת
בקול דממה דקה.
29.1.06 . כ"ט טבת התשס"ו
תגובות