עצרתי. מתנשף, מתכופף ידי על ברכיי, מנסה לאזור כוחות. בגדי מרופטים, אני מזיע, אני צמא אני חייב למצוא מים...

איך הגעתי למצב הזה? הרי לפני פחות משבוע עוד הייתי בן מלכים, מלח הארץ. איך אומרים? ברומא היה רומאי, אז אני הייתי יותר רומאי מהסנאט ממש כמו בן הקיסר. יצאתי ממקלטי הבטוח בארמון וראיתי מה קורה בארצי. עם שלם עבד נרדה בפרך. מי העם הזה? האם אני קשור אליו? אני שומע קול שוט מתנפץ על גבו של אדם ואחריו קריאת כאב אני מסתובב רואה איש מכה עבד. "מה הוא עשה?" אני שואל, מעוניין לדעת את הרקע להלקאה. אין תגובה רק מכת שוט נוספת לעבד כבר אין כוח להגיב בכאב. אני מסתכל הנה והנה רואה שאף אחד לא רואה (מה שחסר לי זה שיראו אותי מזדהה עם עבד), אני נכנס לעימות עם המכה, ועם סיוע מלמעלה הוא מת, אני קובר אותו להעלים ראיות. חזרתי הביתה.

מים, זה הדבר היחיד שאני יכול לחשוב עליו. עיניי מטושטשות יומיים, אני כבר במדבר הזה בלי לשתות. "מההה" קול של צאן. מרים אני את עיניי ורואה עדר מרחוק. צאן, שוקת, מים, אני קם והולך לכיוונם.

אחרי היום הראשון, הסתקרנתי והחלטתי לצאת שוב למרות העימות ביום הראשון. הפעם מחזה שונה נגלה לעיניי, שני עבדים רבים. למה? אני לא מבין, אין להם די מנוגשיהם הקשים? למה תכה רעך? שאלתי. תגובה קודרת. חצי מתנשאת חצי מפחדת. הם יודעים. לא אוכל יותר להסתובב הדבר ידוע, איני יכול לשוב לבית, איני רוצה לשוב הביתה, העם הזה הוא אני. אך אני גדלתי אחרת לא עבד.

באר, באר מים, הגעתי לבאר מים, עדרים מסביב, שוב עימות, כאילו לא שבעתי מספיק עימותים. התנצחות גברית של רועים על עלמות רועות חסרות יכולת. נחלצתי לעזרה, הצמא למים גובר אך הצמא לצדק גדול ממנו. הצאן שתה, אני שתיתי. אני נח.

הגיע הזמן, אינני יכול לעמוד מהצד יותר. איני מתאים לעולם שגדלתי בו לבגדים אותם אני לובש. אינני מצרי, אני בן עמרם בן לוי מבני ישראל.

הבנות חזרו, אומרות שאביהן רוצה לדעת מי המצרי שהציל אותם. מסקנתי לגבי שייכותי לעמי היא קצת מאוחרת אני כבר מוכר כמצרי. אך מוטב מאוחר מאשר לעולם לא.

"ותאמרן איש מצרי הצילנו מיד הרועים" (שמות ב', י"ט)

"וכי מצרי היה משה אלא לבושו מצרי" (שמו"ר א', ל"ב)

"אמר לו הקב"ה מי שהודה בארצו נקבר בארצו ומי שלא הודה בארצו אינו נקבר בארצו יוסף הודה בארצו מנין גבירתו אומרת (בראשית לט) ראו הביא לנו איש עברי וגו' ולא כפר אלא (שם מ) "גנב גנבתי מארץ העברים" נקבר בארצו מנין? שנא' (יהושע כד) ואת עצמות יוסף אשר העלו מארץ מצרים קברו בשכם. אתה שלא הודית בארצך אין אתה נקבר בארצך. כיצד? בנות יתרו אומרות (שמות ב) איש מצרי הצילנו מיד הרועים והוא שומע ושותק, לפיכך לא נקבר בארצו" (דב"ר ב', ה')