*נכתב על הגבעה האהובה-גבעת העיזים, למען ייארכו ימיה.

הטבע ששכן

זה מכבר, כבר שנים

בין גבעות עצים וים

בין שדות ירוקים

פרחים וענפים

ומשב רוח שעדיין קיים.

הטבע המונח מתחת-

לציפורים ולעבים הגדולים

אלו שלאורך השמיים

נעים בקלילות, מרחפים.

הולך לקבל את מכת חייו-

עתה נדון לתוהו

לאסון הגדול

הבלתי נמנע שיוביל אל השאול

כל העצים, הפרחים היפים,

יוותרו שם בדד, כגזעים חרוכים

הפרחים הרכים שראו אור יום

יינבלו-

ונופיים לא ייראה-

ריחות הטבע יוחלפו

בקרשים מלט ופיח-

אל זעקת האדמה-

איש לא ייטה אזנו

איש לא ישמע-

אלא את רצונו-

ללא התחשבות בטבע-

שהוא בעצם

מחייתו.