תהפכו את הדפים לשנות ה80 ומשהו
תקופה משוגעת שבה אני בועט בכל דבר שאני רואה,
הכול לוחץ וסוגר עלי
מחפש ריבוע אור שיכניס אותי לעולם.
בלילה אני שומע את אמא בוכה מכאב זה תמיד בא כמה רגעים
אחרי שאני משתולל מניף אגרופים ובועט בה
שוב אנחנו שותים כוסית של אלכוהול ומדברים
אני מסביר לה שאני מרגיש את המוות קרוב ושהחבל מתהדק לי מסביב לצוואר
אבל היא לא שומעת ומספרת לי על הבנים של החברות שלה
מבקשת שאני אפסיק עם כול הבלגן שאני עושה
מתי תגדל? מתי תעזוב אותי בשקט?
כשאני אמות אני רוצה להגיע לגיהינום אני צועק לה כי אני חרא של בן אדם
באמת שאני לא מתכוון לכל מה שאני עושה.
שמונה חודשים שאני בגטו
ובקרוב אני מתכנן לברוח מכל הבלגן הזה
אבל היא לא יודעת
מפה הכול ישתנה.
כשהלכנו לבית חולים אמרו שאין דרך חזרה
האחות הזילה דמעה ואמרה שהחבל צמוד מידיי לצוואר
תגובות