ביקור בן מאה שנה

הבאתי לעצמי פרח...

ולא בגלל אהבתי הגדולה לפרחים - אלא;

כדי להזכיר לעצמי שישנו אחד,

אשר זוכר אותי עדיין;

גם אם זה אני עצמי.

מאה שנה,

מאה שנה אני כאן;

ופרט לגשם וברד אשר לעתים באים לבקרני-

רק עלים הנושרים ונוצות מרוטות מעופות הארץ;

מתעכבים לרגע קט אצלי.

על מנת לבכות את בכים האחרון,

על מר גורלם וקינאתם בי בדבר

היחיד שנותר עדיין והוא ; קברי.

לפתע משב קל הרים את הפרח ולקחו

אל ערוגת שכני ,

כדי שגם הוא ;

יוכל לבקר את עצמו - בדמדומיו...

 9.11.96