זה לא מוגדר, אופטימילי. אני חושב שכמה כואב כמה וירטואלי ככה לא אמיתי לא צריך את זה בכלל איך אפשר לחיות אחרת לחיות כמו כל האנשים שהולכים ובאים וחוזרים נעלמים לתוך חורים מוגדרים, המוטיב החוזר. אבל מי רוצה מי אחראי על חלוקת הפרסים הנגדית, והכל מעוצב אל נשיקה שורפת לי את עצמות הבריח ואני מרגיש שוב את הלחיצה החזקה של היד שלה ברגע שהבנו שאני גמור.