מיכלי שלי, העדינה והיפה. היא שלי עכשיו, לגמרי שלי. נצורה בתוכי כאילו הייתי קופסאת שימורים, היא בפנים, ולא יוצאת החוצה. נשארת שלי. שלנו.
העינים שלה שפעם היו תמיד כל כך יפות ועצובות מחייכות אליי, תמיד, כל הזמן. הרכות שלה, התום, והיופי, אני מסתכל עליה ולא מאמין, היא שלי. לגמרי שלי. והכל כל כך טוב, וטהור ונקי, הכל כל כך מקודש ומדהים. אני מסתכל עליה ומבין שעוד רגע כל כך קטן כל מה שהיה עד עכשיו ישתנה לגמרי. המצב יתחדש, הכל ישתנה. מיכלי שלי. לגמרי שלי.
אני אוהב אותה. כל כך אוהב אותה. חזק. במין חוזק ועוצמה כזאת שבאמת אני יכול לעשות הכל רק כדי לראות אותה מחייכת. כל דבר שבעולם. הכל בשבילה. יחידתי, תמתי, אהובתי.
היא משלימה בי את כל מה שחסר בי. כל הבליטות והשקעים, כל הרגעים הנצורים. ישארו שלנו לנצח. לנצח. רק היא ואני. בעולם שהוא כולו שלנו, רק שלנו, שנינו בו ואין בו אף אחד מלבדנו. רק אותה, רק אותה ואותי.
יחידתי, תמתי, אהובתי,
ארוסתי.
(מיכלי, רק לך... באהבה)
תגובות