חמקמקה שכזאת.. יפהייפיה.
ישבנו ביחד על ספסל, דיברנו והיא שופכת את הלב.
מתי אני אפסיק להרגיש לא בנוח אל מול הישירות שלה?! לא מודעת לכל מה שיש בה, לכל היופי והתום הזה שהיא צופנת בחובה.. איך למרות כל החיים הקשים האלה שיש לה, שהם באמת קשים מנשוא...היא לא נשחקת ולא מאבדת את כל היופי הזה. את האדירות שיש בה, את החיוך..
ורק נשארת כמו שהיא... מיכל.. פשוט מיכל.
חזרתי הביתה.. מאוהב.
הולך סחרחר נתקע בעמודים. מימיי לא הרגשתי כל כך שלם.
תגובות