אין חולות
אין תשובות
ים כחול פסגות קירחות
רגליי משוטטות
על שבילים שאין בסופם
רק אור אחד בוהק
כמעט שקוף
כמעט לבן .
אולי אדע שלכל יש פתרונות
ואחותי- ידיה לוהטות
מתהדקות בתקווה נואשת בידיי
כאילו עוד רגע ייפול כוכב.
גל אופק
-
אני בת 21 ,אוהבת מאוד לכתוב שירים
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אנסה לתאר בקצרה את החוויה שאני עובר בקריאת השיר: הבוטות בשורות הראשונות מפילה מהרגליים. זהו. אין יותר תשובות, אין קרקע מוצקה לדרוך עליה. וכך השיר לוקח אותנו ל'ים' ,למציאות שדבר לא ברור בו . השבילים, אין בסופם. כלומר אין נקוודת אחיזה ברורה, אי אפשר לסמוך על אור בקצה המנהרה... או שאולי אפשר? אולי יש אור אחד בודד בוהק? כמעט לא קיים אבל כמעט לבן, כמעט תקווה? אולי בסוף יהיו לכל פתרונות? אבל כרגע, מעבר לחוסר הוודעות, מכה המציאות הקונקרטית, מגע ידה החם של האחות, קיום אנושי מיידי וממשי שדוחק הצידה את הרלוונטיות של הרגשת חוסר הברירות. כאילו עוד רכע ייפול כוכב- התקווה הנואשת של ילדה קטנה מאפשרת להאחז במשהו גם אם הוא לא וודעי, לא ממשי, אור הגיוני. הילדה הקטנה מאמינה גם בלי הוכחות, ומגע ידה החם וחלומותיה נותנים תיקווה חדשה, כמו כמשאלה שמביעים על כוכב נופל... כמובן שאני לא מתיימר לומר שזה ה"משמעות" של השיר, רק חלון קטן למה שזה עורר אצלי, מצפה לפרסומים נוספים, תודה שמואל [ליצירה]
- [ליצירה] שיר יפהפה. מזכיר לי את השיר של משה טבנקין: ביום מסה בבגוד באדם דרכו מארבע רוחות העולם רגליו יוליכוהו שולל אל מחוז אין בו חפץ מערה יער-אטום שחללו-בלוי שעיגולו-חתום שעפרו- קלוי שאין בו אבן על אבן שאין בו ענף לקושש שאין בו פחמי כיריים אין בו לחם אין אש אין מים שבו יש מלוא חופניים רק אפר למרות שבשיר שלך יש יותר אופטימיות ויותר עדנה. ממש אהבתי... זה השיר שהכי אהבתי ביינתים באתר... את מוזמנת להגיב גם על השירים שלי אם את רוצה. [ליצירה]
תגובות